אם תעבור ותראה אותי שותקת , יום אחד
אולי תבין...
כשהשמש תסנוור את פני ובאורה לא תבחין בניצוץ ההוא,
אז תדע ...שניצלנו.
בעוד לא יהיו מילים בפי והלב כמו בציורי הילדים ההם
יוותר דומם, אך הלמותיו לא ייתנו לך מנוח,
תדע שניסיתי:
בכל עת שהייתה הרוח מהתלת בנו מחדש,
בשעה שמרוב תשישות לא יכלו האזניים לשמוע,
וכשהיד ייחלה לאותו מגע מהפנט.
ניסיתי ,
להיות כמו העץ ההוא בספר הילדים הישן,
כמו המוזה שלעולם אינה עוזבת,
אך לפני שנים קוללתי על ידך,
להיות רק אולי נאהבת.
וכשתעבור הסערה וישתקמו להם לאיטם כל חדרי הלב,
אני אהיה לעדה , לשטן ולמלאך שאת גופך כישף.
ורק אז תעבור ותביט בי יום אחד , ושוב תראה אותי צוחקת,
תמשיך בשביל לקראתה ותבין...רק בלבך נותרתי שותקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.