אני נושפת עשן שחור, סמיך
ריאותיי מתנקות לאט,
מאותו אויר ששאפנו פעם יחד,
יחד עם שאיפות אחרות, תקוות וחלומות.
הפילטר מסנן את תערובת הרגשות הצמיגית הזו,
מותיר אותי עם האכזבה והכעס,
את האהבה הוא כבר שיחרר,
הרגשתי שהנשיפה האחרונה הייתה קלילה יותר.
עשן שחרחר נכנס לי לעיניים,
נחסם בזגוגית של דמעות,
אין לו סיכוי.
אני אעשן אותה עד הסוף,
ואח"כ אדליק עוד אחת,
אסור להשאיר עקבות, חייבים להמשיך הלאה,
את אמרת.