בשנות ה-60, אמא תמיד אמרה לנתי "תנצל את החיים עד תום", "תעשה
את כל מה שתמיד רצית לעשות", "אל תמנע מעצמך לעשות כל דבר
שמתחשק לך" , "ולא תתחרט".

כך קרא שיום אחד נתי הוציא אקדח.
הוציא כדור. על איש, סתם ברחוב.

זה קרה בבוקר יום אחד. אולי ראשון, אולי שני, שלישי, אולי שבת.

נתי לא זוכר. הוא רק קם כמו בכל יום, לבש גרביים. גרב אחת על
רגל שמאל, השנייה על ימין. את הגרב השלישית הוא גרב על היד.
הוא שם את הכובע שלו, כובע מצחייה אדום, על הראש, בלעדיו הוא
גם לא ייצא מהבית. אמא תמיד אמרה לו שרוב החום בורח דרך הראש.
נתי לא רצה להתקרר, כי אמא שלו תמיד אמרה לו שכשחולים, הגוף
מורעל ע"י חיידקים שפותחו ע"י הממשלה בשביל שהאנשים ישלמו את
המיסים שלהם לסל הבריאות. אמא שלו אמרה שהרבה פעמים אנשים
שנדבקים בחיידקים האלה, מתים, ואז כל הממשלה מרוויחה מהכסף על
ההלוויה.
לאמא של נתי היו הרבה קונספירציות נגד הממשלה, השכנים, האנשים
שהולכים ברחוב, הקבצנים, והנשים שמחלקות דגימות בשמים בחינם
ברשתות קטנות.
היא אמרה תמיד "כולם רוצים להרוויח כסף".
"תראה אותם נתי, הולכים ברחוב, כאילו הם לא מתים להוציא עכשיו
סכין ולשסף לך את הגרון ורק לחכות לזרם הדולרים היוצא משם.. הם
לא כמוני וכמוך, הם לא מבינים שאלוהים נותן לנו מתנה."
אחריי הקטע של אלוהים הנדיב הנותן מתנות, היא הייתה מספרת לו
למה היא קראה לו נתי.
"אתה יודע מה זה נתי, נכון נתי? נתי זה קיצור של נתן. קראתי לך
ככה כי אלוהים נתן לי אותך במתנה."
נתי ידע שהוא המתנה של אמא, ובמשך 30 שנה הוא גם הרגיש ככה.
עד שיום אחד אמא של נתי הלכה לכלא לאחר תקיפת שוטר באלימות
שדרש ממנה רשיונות.
מאז נתי גר בדירה שלו לבד, והיה אוכל רק אטריות עם קטשופ. זה
הדבר היחיד שהוא ידע להכין.

באותו יום כשנתי יצא מהבית עם כל הגרביים במקומות הנכונים, הוא
כמו תמיד לא נעל את הדלת. אמא שלו תמיד אמרה שאם גנבים ירצו
להיכנס לך הביתה, הם יעשו את זה בין אם הדלת נעולה ובין אם לא.

הוא התחיל כבר לרדת במדרגות של הבניין שלוש קומות שלו, כשהוא
הבין ששכח משהו מאוד חשוב.
הוא חזר על צעדיו, ופתח את הדלת. חזר, לקח את האייטם, והלך שוב
לדרכו. דרכו התפתלה דרך כל העיר, עד למזרקה שבקצה. בשביל להגיע
עד לשם, זה היה לוקח לו את כל היום. מה גם שנתי לא ידע את
הדרך. הוא פשוט הלך, ומתישהו בשעה שש בערב הוא היה מגיע
למזרקה. הוא לא היה נשאר שם הרבה זמן. חמש דקות מקסימום. הוא
היה רק זורק את המטבע שלו, מטבע של חמש שקל, וחוזר הביתה. כל
יום אותו הדבר. הוא היה מבקש מהמטבע הרבה דברים. שיוציא את אמא
מהכלא, שימותו כל הקבצנים, שימציאו סוג קטשופ חדש בעל טעם
משופר, ואולי גם שהוא יוכל למצוא את הדרך חזרה הביתה. הוא היה
בטוח שזה עובד, כי בכל יום שהוא חזר לאותה מזרקה, הוא היה רואה
שהמטבע נעלם.

אחריי שגם היום הוא זרק את המטבע למזרקה, שוב, כשאותם צבעים של
שקיעה עטו את האופק, הוא הסתובב והתכונן ללכת. הוא התנגש באיש.

"אני רואה שאתה בא לכאן הרבה."
נתי הרים את מבטו ולא אמר דבר. האיש היה איש בעל גובה ממוצע
לגמריי, היה לו שיער חום, מאפיר קצת בשורשים, עיניים אפורות.
הוא לבש חליפה חומה עם חולצה ירוקה כהה מתחת. בחירה מצחיקה של
צבעים, חשב נתי.
"הם הולכים להרוס את המזרקה אתה יודע."
נתי לא יידע.
"הם יבנו במקומה בית."
בית?
נתי התחיל להרגיש רגש מוזר. מין רגש כזה שעולה לך מהרגליים עד
הראש, ומכסה אותך בגל אדום וחם.
"איזה מין בית?"
"בית, לראש הממשלה החדש."
"מי אתה?"
"אני רק עובר פה."
הרגש המוזר הזה שנתי לא חווה אותו מעולם, אולי חוץ מבפעם ההיא
כשאמא לא הרשתה לו לעלות על כיסא גבוה כשהוא היה בן שלוש,
בשביל לפתוח את הארון עם העוגיות, הכה בו שוב, יותר חזק.
"אתה בסדר, אדוני?"
נתי פנה לאחור. איך הם יכולים לפרק את המזרקה שלו? לאן הוא
יזרוק את המטבעות עכשיו? ובכן כמובן שלא על הבית של ראש הממשלה
הזה, זה רק יתן לו יותר כסף.
"אדוני-.."
היד של האיש בעל החליפה החומה הונחה על כתפו של נתי. איך הוא
מעז לגעת בנתי, אחריי שהוא מודיע לו שהמזרקה היפה שלו הולכת
להתפרק? זה בטח הוא, זה באשמתו הכל.
"בבקשה אל תיגע בי."
"אבל אדוני-..."
"אם תיגע בי אני לא אהיה שמח."
"זו רק מזרקה אבל.."
"זו המזרקה שלי ואתה לא תיקח אותה ממני"
הוא המשיך לגעת בו. נתי הסתובב ודחף את האיש.
האיש נראה מופתע לרגע, מבוהל קצת. הוא הזיז את ידיו בצורה
מוצלבת מול פניו, איש חלש.

ברגע הבא נתי מצא את עצמו בכיסא שחור מפלסטיק, בתוך בית חשוך
עם מנורות בעלות בוהק לבן שהכאיבו לעיניו. מולו ישב איש נוסף.
לא האיש עם החליפה החומה, איש אחר. קרח קצת יותר, שיער שחור,
גדול יחסית,  שדיבר קרוב יותר מדיי אליו. נתי הריח מהפה שלו
ריח של קפה וסיגריות, וגם איזה אפטרשייב זול. הוא שנא את הריח
הזה, הוא גרם לו להרגיש כמו אחריי טריפ ארוך. נתי הרגיש את הגל
האדום שוב, ובא להרים את ידיו על האיש. כתגובה, החלו אנשים
לרוץ מסביבו של נתי ולהחזיק אותו בידיו. הוא גילה משהו קשה
וכסוף על הידיים שלו.

כשבועיים אחר כך נתי ישב בחדר קטן עם סורגים על החלונות. שותפו
לחדר היה מישהו שהזכיר קצת את האיש בעל הריח של הקפה, רק
ששיערותיו היו לבנות. הוא ניסה לדבר עם נתי כמה פעמים אבל נתי
לא ענה לו.
הלכו שמועות בכלא שנתי היה משוגע.
אבל נתי רק הזדקק לגרביים שלו ולכובע, שהחרימו אותם ממנו כשהוא
נכנס לחדר. אם היו שואלים את נתי למה הוא עשה את מה שהוא עשה,
נתי היה עונה בתוכחה
"אמא תמיד אמרה לעשות כל מה שתמיד רצית לעשות".
כנראה שמתישהו הוא באמת הזדקק לזה.