א: היי. (חיוך נחמד)
ב: (מרים מבט בסריקה לצדדים) אתה מדבר אלי?
א: כן. (תוך כדי הנהון)
ב: טוב.. (???)
א: הי.

ב: שיהיה.. הי.

א: מה נשמע?

ב: שוב אני?
א: אני מסתכל עליך..

ב: כן.. זה נכון. אבל עדיין לא מובן לי למה מבין כל האנשים
שברציף בחרת לבוא ולדבר איתי?
א: (חיוך קליל) אקראיות מוחלטת..
ב: (רגע קטנטן של מחשבה) אם אתה אומר..
א: תחשוב על זה:אנחנו לא מכירים ובכל זאת
יכולים לדבר על משהו.
ב: (היסוס) נכון ו..
א: אם נדבר נוכל לעזור אחד לשני הרי שהידע שברשות
שני אנשים אינו זהה
ב: (רתיעה) טוב..
א: ונניח באופן היפוטתי שהוא כן.
צורת המחשבה לעולם תהיה שונה.
ב: אוקי תקשיב. זה די ממש אבל מאוד לא נעים לי
מה שאתה עושה פה טוב?! אני לא טיפוס פתוח
עוברת עלי תקופה לא שקטה עכשיו וגם אם בא לי לדבר
או להקשיב.. למה נראה לך שזה יהיה איתך או לך
ואני ממש לא יודע מי אתה או מה עובר עליך ומאיפה נפלת עלי
ולמען האמת
אל תקח את זה אישית אבל ממש לא אכפת לי.

א: (מוציא מהמעיל אקדח תופי0.45 כסוף בעל ידית מהודרת ודופק לו
יריה בברך)

ב: