אז, הוא הלך שקט. לבד. לאט.
הדרך התפתלה מתחת לרגליו, והאפירה.
מחשבות עלו בראשו על אושר ואפר.
אז, הוא היה כזה. כזה.
הוא הלך שקט, ורואה את הכל.
לבד.
ידע על העבר, על ההווה, ידע וידע.
אל על העתיד, לא ידע. רק חיכה.
רגליו כמו ציפורים לקחו אותו הלאה.
שדה פתוח, לב סגור.
הוא החל לרוץ. ליבו קפץ בו.
הוא לא ידע, הוא לא ראה.
רק קיווה, ושנאה ליידו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.