30.4.97

                                 לעידו שלימד אותי  הרבה על
החיים.  

שותק ולא רוצה להשתנות,
השמש כבר עוד מעט שוקעת,
אני מקשיב לך - מדבר על העולם בפנים יודעות
יורה צרור של ידע, ריאליזם ודעות,
והמילים שלך צורבות לי את הנשמה.
נכון ולא נכון, שחור ולבן, אמת ושקר,
ואצלי תערובת אפורה של צודק או לא.
אתה מנסה לשכנע, כי אתה יודע הכל,
אני מנסה לומר לך שיש גלים בים
ויש צבעים בקשת, אבל הקול נאלם,
ונשארו רק המילים שלך, שקופות ומאכזבות.
שותק ולא רוצה להשתנות...