היי אחי!
רציתי לומר שאני מצטער שלא אוכל להיות שם בשבילך. לפעמים,
ב"עולמם של הגדולים", אתה לא מקבל את ההחלטות לבד. יכול להיות
שזה סתם עוד ניסוח ל"לא שיחררו אותי מהעבודה".
היום, יום ההשבעה, הוא יום מאוד חשוב לך. מכאן ואילך מתחילים
הדברים הרציניים יותר. עם עבור הזמן אתה תראה שנגמר שלב
ה"ברוכים הבאים לצבא" ועוברים לשלב של "בואו נתחיל לעבוד על
הת'כלס".
ביום ההשבעה, בו אתה מקבל רשמית את הנשק, ספר התנ"ך והתג אתה
מצטרף באמת לשורה ארוכה של בני משפחה, חברים ואחים לנשק.
נוסח השבועה של צה"ל, בימים אלו, אולי לא הכי מרשים את כולם.
בעולם פוסט-מודרניסטי, שבו כלום לא קדוש, גם לא החול, בעולם
שבו אישיותך נמדדת על-פי גודל מסיכת הציניות שאתה מסוגל
לחבוש, מה זה בעצם להשבע אמונים?! בעולם בו שבועות אחווה
חברתיות, פוליטיות ורומנטיות מופרות ונרמסות בזו אחר זו, ישנו
פיחות בפופוליזם של הטקסים הללו.
רק חייל קרבי יכול לרדת לעומקן של המילים, לחוש את המשמעויות
ולהתחבר באמת ובתמים לשבועה (הכמעט) יחידה בחיים, אליה הוא
באמת מתכוון.
אני משוכנע שזה יום מיוחד עבורך ועם כל מה שעברת ועוד תעבור
גם רצוף במטענים. מסתבר שכלום בחיים לא פשוט. האמן לי, גם
ממרום 28 או בעצם... 29 שנותיי, לא הכל נראה פשוט תמיד,
והתחלות חדשות יהיו מנת חלקך עוד ימים רבים, כמו גם ההרגשה
הזו של "להיות צעיר" ו"לטחון" רק בגלל זה.
מצד שני, נחמא פורתא, אפשר למצוא בשרשרת הנצחית של החיים,
ובעובדה שכולנו עברנו, עוברים ונעבור את זה זה, ובסה"כ אתה
היום, כמו בטקס בר-מצווה צבאי, מצטרף אל עמך ישראל.
אז כל מה שרציתי זה בעצם לומר המון מזל טוב ובהצלחה עכשיו
ובהמשך. גם אם אני לא שם כרגע, אני חושב עליך המון, ומבין מה
שאתה עובר, ומקווה שתהיה מאושר.
מברוק על התג, מקווה שתקבל פק"ל שווה, ושיהיו לך קצת יותר
חמשושים.
ותזכור, תפקיד ה"אח הגדול", מבחינתי עוד לא נסתיים, הרי הייתי
שם, הלכתי באותם תלמים, עברתי אותם "שיפשופים", אני יודע איך
זה.
אז לעת ערב כשתסתכל לשמיים ותראה את הכוכבים, אל תחפש דווקא
את ה"נסיך הקטן" שיצחק לך מרחוק, ועד שפעמוני הצחוק שלו יגיעו
אלינו, כבר תהיה במילואים, אלא פשוט תרים טלפון. אני אהיה
מהעבר השני, מנומנם, אבל תמיד מוכן להקשיב ולעזור.
מזל טוב אחי.