New Stage - Go To Main Page


שמעתי עליו יותר ממה שהוא חושב, אילו רק ידע כמה ידעתי עליו
מבלי שיוציא מילה.
למרות כל מה שידעתי, למרות שחייו היו פתוחים כספר לקריאה
בפניי - לא פחדתי מכך.
פחדתי מהקמטים החרוטים על פניו, מהעיניים הכחולות שהראו את
חייו הקשים.
החיוך המאולץ שלו הפחיד אותי, לא בגלל הצביעות של החיוך אלא
מפני שראיתי שהוא רצה לחייך באמת. הוא רצה להיות שמח באמת.
הוא לעולם לא יוכל להיות שמח באמת.
ואו... לאבד דבר היקר לך זה משהו אחד, אך לדעת שאיבדת איתו
בגלל חוסר בגרות וטיפשות של עצמך, רק בגלל שלא ראית את
האמת... זה כבר בלתי נסבל.
האשמה עצמית?
יכול להיות... יכול להיות שהוא לעולם לא יתן לעצמו להיות שמח.
רצון מול יכולת?
רצון מול רצון? ה' יודע.

היה רגע שהסתכלנו אחד לשני בעיניים, בהינו אחד בשניה שניות
סופורות שנראו לי כימים שלמים. הייתי קפואה, ראיתי שהוא רואה.
הוא ראה שאני יודעת.
מפחיד אותי לחשוב שאפילו שאני שמעתי עליו הכל, אני לא מכירה
אותו בכלל. והוא... מהסתכלות קטנה בי ראה הכל... אולי יש
לעיניים שלי "נטיה" להראות הכל.
"אל תעשי את אותה טעות..."
"מצטערת... אני חושבת שכבר עשיתי".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/10/06 19:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
להתנער מהלכלוך

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה