מביט אל הגן
ורואה אותנו יחדיו
כמו באותו זמן
כשהכל היה מובן מאליו.
לעולם לא נפרדנו
גם ברגעים קשים
מעולם לא נשברנו
גם כשהיינו כאובים.
אף כשהחלה המגיפה,
אותה מלחמה שכולה ונוראה
שכם אל שכם לחמנו
וכל מכשול שרדנו.
הבטנו לצדדים
וראינו חללים,
אך אמרת שלעולם לא ניפרד,
ולחשת באוזני בקול מעודד.
אני מביט אל הגן
ורואה שני חברים,
כמוני, כמוך,
אך עדיין כה תמימים.
אני מביט ומתפלל
שדרכיהם לא יקטעו
אני מביט ומאחל
שלעולם לא יפרדו.
כן, זוכר אני איך חייכת
ובקול מעודד אליי לחשת,
כשקולך נדם,
לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.