הם היו עוד זוג צעיר שרק התחתן,
וכמו לכל זוג צעיר אחרי שנה נולד להם בן.
הם שמחו עד השמים.
הם היו זקוקים לילד כמו למים.

אומנם בהתחלה היה קצת קשה להם  לישון,
כי המתוק הקטן לא רצה לישון.
הוא בכה כל הלילה בלי הפסקה,
והם לא הצליחו לישון אפילו דקה.
אבל בסוף זה הפסיק.
התינוק החל לישון כל הלילה כמו תינוק,
וההורים סוף כל סוף החלו לישון בלילות
ועינם הפסיקו להיות אדומות.

אבל אז גדל התינוק ומהרגע שהפך להיות פעוט,
הוא החל כל כך הרבה דברים לרצות.
הוא רצה המון צעצועים,
לשחק בגן שעשועים,
לשחק עם ההורים,
וגם עם ילדים אחרים.
ללכת לחוגים,
לצאת לים של בילויים,
לקנות דברים חדשים,
ולעשות להורים המון חורים בכיסים.
מה שהיה אף פעם לא הספיק
ועוד משהו חדש אף פעם לא מזיק

חוץ מזה הוא היה צריך עזרה בשיעורים
(שנועדו להורים לא פחות מאשר לתלמידים)
וכשההורים כבר לא היו יכלו לעזור לו בשיעורים,
הוא החל לרצות מורים פרטיים

הם גם הפכו להיות נהגי מונית
כי הוא עדיין לא היה יכול לנהוג במכונית
וכשכבר היה מותר לו לנהוג במכוניות
הוא החל לדרוש כל הזמן את המפתחות ...

והבאים בתור לא היו טובים ממנו,
הם דרשו לא פחות ממנו.
הם גם לא היו כל כך ממושמעים,
ועשו להוריהם חיים קשים.

הורים המסכנים השקיעו את רוב זמנם וכספם בגידול וחינוך ילדיהם
ובגלל זה לא נשאר להם זמן וכסף לדברים אחרים.
אבל ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
איך היה מחזיק העולם,
אם לא היו ילדים לכולם?