וככה היא אמרה,
ואז שקטה.
שפתיה הזזות,
ועיניה היו קופאות.
ובינתיים לדעתי היא בכתה,
לא יודע מה חשבתי, כאשר דיברתי.
תוכן משתנה,
והעיקרון עדיין דומה.
ועיינה קפאו עלי,
מבט חודר לתוך רגשותיי.
והחפצים ארזה,
ומשם הלכה,
בסערת רגשות נעלמה.
ושקט בחדר נהייה,
לדבר
זו הרגשה
נורא.
ועיניה הקופאות עלי,
כמו תמונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.