[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גידי מור
/
בחזרה לשפיות

אין בכוונתי לחשוף פרטים חדשים, להמציא את הגלגל או לנבא נבואת
זעם כזו או אחרת. הרגשתי דחף עז להביע את אשר מתחולל במוחי
ובליבי הקודחים ללא הרף.
השתחררתי מצה"ל ביולי 2000. הייתה זו תקופה של שקט יחסי, תקופה
של פריחה ושל שגשוג כלכלי, חברתי ותרבותי. אנשים הלכו ברחוב
בראש מורם, עם אופטימיות זהירה להמשך עתיד דומה.
שלושה חודשים לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה ושוב אותן מראות
של אי יציבות, של הרג ופציעה, זוועות הפיגועים והשאלה שנותרה
ללא מענה : "עד מתי נחייה על חרבנו?"
חבר טוב הציג בפני לפני כמה שנים את תיאוריית ההתפוררות שלו
שהחלה להוכיח עצמה הלכה למעשה. נראה לי שבתקופה הזו איבדתי את
התמימות, את הנאיביות, את האמונה שניתן לחיות כאן כמו בני אדם
נורמאליים.
ביוני 2002 בעקבות ריבוי הפיגועים גוייסתי בצו 8 ל-33 ימים
במהלכם שירתתי בקלקילייה. הייתה זו בעיני עוד תעסוקה מבצעית
שלא הייתה שונה בהרבה ממה שעשיתי עד כה במילואים או כחייל
סדיר.
כששבתי למקום העבודה בו עבדתי, פנתה אליי המנהלת ובטון חצי
רציני וחצי ציני אמרה לי: "זהו, הסתיימה החופשה שלך ! קדימה
לעבודה, יש לך פער גדול להשלים". מקרה שכזה רק הדגיש את הניכור
ואת הזרות שאני תמיד חש כשאני שב מתעסוקה מבצעית בשטחים. אותם
אנשים מנותקים שחיים בבועה (המושג הפך לכה פופולרי אך כה
נכון!) לעולם לא יבינו או ישכילו לגלות סימפטיה אמיתית והבנה
למה שעובר מילואימניק, ואני מדבר על משהו עמוק יותר, מעבר
למחאות ולתנועות השונות שצצות כפטריות אחרי הגשם.
התקווה שלי היא שהתפיסה, שהקונספט של אזרחי ישראל ישתנה, וזאת
רק ע"י חינוך בספירה הפרטית, המשפחתית וכמובן אחריות לא מעטה
מוטלת על מערכת החינוך. כשתנאים אלה יתחילו להתקיים, נוכל
להתחיל לדבר על הכרה אמיתית, על הבנה, על סולידאריות אמיתית
ולא התמיכה התלויה בדבר של אותן חברות גדולות שמנסות לגזור
קופון על חשבון מלחמה או עימות כזה או אחר.
המשך יבוא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן זה לא
יאושר!









חוקר הסלוגנים,
גודל האכזבות
כגודל הציפיות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/10/06 13:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גידי מור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה