סגירה
מגלגלת בפה קברנה ומרלו
עטופה עשן וחיוך ואתה ממרומי הגולדסטאר
פולט משהו על משבר קיומי בלה אומנות ודיכאון בלה בלה
ואני זוכרת איך נגענו ופתאום לא יודעת מי היה שם בכלל
בלב ולשון אל לשון
ולפתע נושמת שוב, אולי בפעם הראשונה
נפתחת, יוצאת מהרהור ואז,
אז אני שומעת עצמי אומרת לך
"מותק, פונדמנטליזם זו סתם מילה"...
שאלה
ומתי כבר תבחין בי?
אתה, הלא מוכר עדיין, הזר, העלום.
רגע אחד אני כולי בשלי, כולי אני, שלמה וסוחפת ורוקדת מצועפת
עננים ורגע שני -
עיניים מתכלות בהמתנה, ציפייה דרוכה. נזקקת כל כך למבטך החודר
ולידיעה בתוכי שבעצם קיומי,
אושר אמיתי, מתוק וסמיך, נמזג, נמהל לך בדם, זורם בעורקים,
מתנגש בדפנות הלב
עושה שמות בזרות שידענו קודם.
ועכשיו - רק יחד, יחיד, מיוחד, אני ואתה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.