כל יום אני עם מסיכה
מעמידה פנים ומסתגלת..
להיות אחרת,רצויה
בתוך חברה שמסוגלת ,
להבין רק את עצמה.
עצוב לי ודמעות זולגות
עניי לא מסוגלות לראות
את כל ההצגה הזאת
שבה תפקיד ראשי קיבלתי ,
בלי שרציתי,השתדלתי...
להיות אני, עצמי ומי יצאתי?
אחד מן השורה,כמוהם,רגילה,רעה,
אני ביניהם ולבד,בדידות קורעת את נפשי
חיוך בחוץ,דמעות בפנים
צחוק בכל רם,צרחה  בשקט
וכש הליל אליי יורדת
אלייך שוב אני חושבת
ומחפשת את עצמי,את האני האמיתי.
בחושך,בודדה,לבד מורידה את מסיכת  משחק
שואפת לחלום מתוק שבו אני לא משחקת..
ולא חובשת מסיכה,עם הפנים שלי
עם ראש מורם הולכת לקראת חיים,
לקראת האהבה...
אני עצמי



09/10/01