יום שלישי

רק יומיים עברו מתחילת השבוע, ושביעות הרצון בעם מיום שלישי
הולכת וגוברת. נדמה שהציבור החל סוף סוף להבין את יופיו של
אמצע השבוע. יצאנו לרחוב, לשאול את היום הקטן, מה הוא חושב על
פריחתו המחודשת של היום בו ברא אלהים את הירח ואת השמש
והופתענו לגלות, שמאחורי יום שלישי עומד סיפור בכלל לא פשוט.
בשוק הכרמל, פגשנו את יום רביעי וכך הוא סיפר לנו:
"רק אתמול נתקלתי בו, הוא היה קצת מבואס, טען שהזמן לא זז
ושהוא מרגיש כאילו הוא תקוע באותו יום כבר מיליון שנה. רציתי
להשיב לו שיש לו יופי מיוחד, שאסור שהוא ישתנה, אבל סתם זרקתי
לו שגם אני מרגיש אותו דבר, והלכתי".
גם יום שני שטייל לו בקניון טוען שיום שלישי נראה לו קצת
מדוכדך:
"תשמע הוא ממש התנפל עלי, צעק שהוא מרגיש שהוא סתם עוד יום
בדרך שלי להגיע לשבת. אמרתי לו שזה שטויות ושאני יושב כל היום
ומחכה רק שהוא יגיע, אבל הוא לא נרגע. זרקתי שלפעמים גם אני
מרגיש אותו דבר, והלכתי."
כבר אז הבנו, שנפלנו לתוך בור ללא תחתית, אבל החלטנו עדיין
להמשיך ולחפור בסיפור המרתק הזה ונסענו עד לסוף השבוע, לשאול
את יום חמישי מה דעתו על עמיתו למקצוע "תשמע, לא יצא לי לפגוש
אותו אף פעם, אבל בטלפון הוא אמר לי שנמאס לו מזה שאנשים קמים
אליו בלי חשק, ממהרים לעבודה, מבואסים מהשגרה שהוא משרה עליהם.
זה טבעי שהוא מרגיש קצת אשם. אמרתי לו שאלה החיים ושחייבים
ללמוד לאהוב גם את זה, אבל הוא לא התעודד. זרקתי שגם אני מרגיש
לפעמים אותו דבר, וניתקתי".
החלטנו שהגיע הזמן להתייעץ באיש מקצוע מהשורה הראשונה והזמנו
לאולפן לראיון קצר את ד"ר ויקטור למך, מומחה ימי , על מנת
לשמוע הסברים.
"דר למך שלום ותודה שהסכמתה להתארח אצלנו" פנינו אליו בנימוס
"אולי לך יש הסבר לפער העצום בין הפופלריות של יום שלישי בקרב
בני האדם לבין דימויו העצמי הנמוך ואפרוריותו של היום המרתק
הזה? " נדרכנו לקראת התשובה.

"ערב טוב. אין ספק שהשאלה שלך חדה ונוקבת לי חור בראש. יש לך
יכולת מדהימה להבחין בין העיקר לטפל ולבחור בטפל, תוך כדי שאתה
מקפיד דם לרמוס את העיקר, שזה הזמן היקר שלי. אני מומחה לים
וליצורים החיים בו ורק אינפנטיל כמוך שעל מנת לחלק את האשמה
מדבר על עצמו בלשון רבים, יכול לשאול אותי שאלה שהקשר היחידי
שלה למציאות, הוא ששאלת אותה".

צודק. אין מה להגיד. גם אנחנו מרגישים לפעמים אותו דבר.