אושר או המתמחה שמכר את הנזיר שמכר את הפרארי שלו
המאה הרביעית לפנה"ס. ביוון העתיקה הכל זורם על מי מנוחות.
תושבי אתונה ברובם נמצאים בעיצומה של אורגיה, היין נשפך כמו
מים, ההליניזם בדרך, וזורבה, האל היווני שמשמעו עונג גשמי,
פופולרי מאי פעם. רק אדם אחד, לבוש בטוגה לבנה, יושב לו בכיכר
ושואל את עוברי האורח, שכאמור רובם בדרכם לאורגיה, "האם אתה
מאושר". למרבה הפלא, חלק גדול מהאנשים, אשכרה עצר וחשב לעצמו
"האם אני מאושר", ואז המשיך בדרכו לאורגיה, כשהוא משאיר את
השאלה מאחוריו, ואולי בגלל זה היא מהדהדת בראשו של כל אחד
מאיתנו מאז.

התשובה הבנאלית ביותר לשאלה המוזרה הזאת היא שאושר הוא פשוט
תגובה טבעית של בןבת אדם כאשר קורה לו משהו טוב בחיים. אדם
יהיה מאושר כשהוא זכה בלוטו, כשהוא מצא בת זוג, כשהוא התגבר
על קושי בחיים וכו' וכו'. אלא שמבט פשוט על החיים שלנו ועל
חיים של אנשים אחרים, מראה שמצב הרוח שלנו אינו מושפע באמת
מהנסיבות החיצוניות. מרבית הזמן אנחנו מרגישים שחסר לנו משהו
בחיים. בסיווג כמעט פסיכומטרי אפשר לקרוא לזה "שאלות האם
והרק" "אם רק היה לי יותר כסף" "רק אני אסיים את..." "אם אני
סוף סוף אמצא..." וכו' וכו'. מטבע הדברים מדי פעם השאיפות
הללו מתגשמות ומדי פעם לא. כשהן לא מתגשמות, אנחנו עצובים,
מאוכזבים או חס וחלילה מיואשים. כשהן כן מתגשמות, אנחנו שמחים
ליום יומיים שלושה - אפילו חודש - ואז אנחנו מוצאים שאלת "אם
ורק" אחרת. אף פעם הרגעים הללו של ה"אושר" אינם שווים את כל
הזמן הארוך שלא חיינו את חיינו באמת, אלא חיכינו לרגע אחר.
חבר שלי, זה ששמו שמור במערכת, טוען שכשאנו צובעים את העתיד
בוורוד, ההווה שלנו יקבל תמיד גוון אפור. וחבל. אנחנו לוקחים
משהו שיכול להיות שלנו ובלבנו עכשיו, ודוחים אותו בלי כל
סיבה. סתם כי לא מושלם. מתי יהיה מושלם?
התשובה השנייה תהיה של "יודעי הדבר ושוחרי המדע המודרני"
(להלן: "יהוה"ה"). היהוההים יטענו שמצב הרוח שלנו מושפע
מכימיקלים שהגוף מפריש. כימיקל מסוים גורם לנו להרגיש ככה
ואחר יגרום לנו להרגיש אחרת. זה גם יהיה ההסבר שלהם לאהבה,
ולעוד המון דברים יפים. אבל הם לא יכולים להסביר מדוע אנו לא
יכולים לשלוט בזה? נכון, יש כדורים שבאמת יכולים לגרום לבן
אדם להיות מאושר בלי קשר לנסיבות החיצוניות. יש כימיקל מסוים
שיגרום לי לרקוד על השולחן   10 שעות רצוף, אבל אחרי 10 השעות
האלו, אני אהיה שבור ורצוץ. ואם אני אקח עוד כדור ועוד כדור
בסוף אני אשתגע. כי אושר, כנראה, אי אפשר לזייף, צריך בשביל
זה משהו אחר, ואותו לא יספק לך זאב רוזנשטיין.

אז מה זה אושר?
נתחיל בסיפורמשל על אברהם אבינו, שהיה באמת בן אדם גדול,
ולצורך העניין ייקרא אברהם. אברהם הלך לו יום אחד בשדות ולפתע
ראה טירה יפה ומדהימה, אלא שהטירה עולה באש. אברהם התחיל מיד
לרוץ ולשאול עוברי אורח "של מי הטירה הזאת?" עד שיצאה בת קול
מהשמיים, ואמרה לו "הטירה שלי". כאן נגמר המשל, ולמה? בגלל
שאברהם שהיה בן אדם הרבה יותר חכם מאיתנו; למרות שהוא לא היה
יהוה"ה, הוא הבין שברגע שהטירה שייכת לאלוהים והוא זה שמשגיח
עליה, אז אפשר להיות שקט. לא צריך לכבות את השריפה.
גם כשכותבים על אושר אי אפשר להתעלם משריפה בעולם ובחיים של
כל אחד ואחד מאיתנו. אבל גם בשפה חילונית אפשר להבין מאיפה
השריפות האלה באות, ולמה הן חייבות להיות חלק מהחיים שלנו.
אם לא היה לנו רע (שורף) לא היינו עוזבים מקומות או אנשים שהם
לא נכונים עבורנו. כמעט כל בן אדם שמצא אהבת אמת, היה לו רע
קודם עם אנשים אחרים שהוא היה איתם, והרי אם לא היה לו רע,
הוא לא היה מוצא בסוף את המקום הנכון שלו. הרע הוא סוג של
תמרור ואם הוא לא היה רע, היה רע, היה הרבה יותר רע. בקיצור,
אם לדרך ללא מוצא היה מוצא, היינו בדרך ללא מוצא.
זו אף זו, הרע יכול להיות הכרחי. אפילו המוות שנחשב הרע
בהתגלמותו לא רק שהוא לא רע אלא שרק בזכותו יש טוב כי כל דבר
גשמי, כולל הגוף שלנו, חייב למות שהרי בלי המוות לא היינו
חיים.
הבעיה היא, שאין מה לעשות. גם אם אנחנו יודעים ומבינים את כל
זה, לפעמים יש שריפות ורע לנו. אי אפשר להתעלם מזה, וזה כל
היופי, שמותר ואפילו מומלץ להיות לפעמים עצוב. אבל העצב הזה
עדיין תמיד חייב להיות מלווה באמונה. אמונה ב"טוב" או
באלוהים, זאת כבר בחירה שלנו, העיקר לזכור תמיד "שכל מאורותיו
של האדם הם לטובתו".
אחרי כל זה מה נשאר לנו לעשות? הכל כביכול חסר משמעות, הרע
הוא בעצם טוב, הכל בסדר. טעות! יש המון דברים שאנחנו צריכים
לעשות, והם הם הדברים שיביאו לנו בסופו של דבר את האושר, כי
אנחנו לא נמצאים כאן כדי להעביר את החיים במחשבות פילוסופיות
ובחוות דעת מתפלצנות. בעניין הזה לכל אחד יש הייעוד שלו
והדברים שעושים לו טוב. אבל ברגע שנפסיק להעסיק את הראש שלנו
בשטויות יהיה לנו המון המון זמן לאהוב, לרקוד, לעזור, לשמוע
מוזיקה, להסתכל על העולם, להריח לשמוע ולראות, ובעיקר לחיות.
ולסיכום:
האופטימיים שמסתכלים על חצי הכוס המלאה - יתאכזבו ברגע שיראו,
גם אם רק בזווית העין, שיש גם חצי ריק.
הפסימיים שמסתכלים על חצי הכוס הריקה, הם באמת מזוכיסטים,
וחבל.
אבל מי שמסתכל על הכוס הריקה ומבסוט שיש שם אוויר, הוא זה
שייהנה הנאה אמיתית גם מחצי הכוס המלאה.
חוות דעת זו אינה מייצגת את האמת, לפחות לא באופן מוחלט, וכל
ניסוח שעלול ליצור רושם כזה, אינו דובר אמת