נויה טל / קרן אור |
עורי מתקמר, שובר את גלייך,
לא נותן לקרני האור
לחדור.
עיני נפקחות.
משגיחות בך כובלת אותי
אלייך
בחוט דק וכבד.
תלות מבישה.
ואני יודעת, אני יודעת.
עליי לחסום את קרן האור,
לא להתיר לה לשחק בשערי.
לעצור אותה, לעצור אותך.
אימה.
חשש. פחד מתקתוקי השעון.
ככל שהוא מתקתק, את מתרחקת,
משאירה לי כתמים על הלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|