[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום שלישי, כבר לפני יומיים קבענו ערב גברים, החבורה הרגילה:
ארבע רווקים וצבי. אין מה לעשות, צבי נשוי. אומנם אשתו נותנת
לו אישור להסתובב איתנו הרבה, אבל בסוף היום הוא לא יודע מה
זה להיות רווק.
צבי גילה במקרה שזה גם יום ההולדת שלי והפך ערב גברים מעולה
לחגיגה המונית רבת משתתפים.
החלטתי להזמין גם אותה, מה רע? היא עובדת איתנו. שלחתי SMS
שתבוא.
אני שונא לדבר בטלפון, אין כמו SMS הכול קצר וקולע ואין צורך
להיות נחמדים. מילות קישור עולות כסף!
"יוצאים היום, כולם באים. בואי!" להפתעתי היא חזרה בSMS-
משלה, "סבבה, אני אצל חברה אני אחזור הביתה, אתארגן ואבוא.
מתאים?"
"מתאים!". היא לא באה!
חבר'ה מי שהופתע שירים את היד. גם אני לא הופתעתי. למחרת היא
באה אלי בעבודה, "דפוק למה לא התקשרת!"
אני? אני דפוק? חשבתי לעצמי. "אמרנו שאת באה, לא חשבתי שאני
צריך להתקשר".
"הגעתי הביתה, התארגנתי, התיישבתי לשנייה על הספה ונרדמתי"
היא ענתה.
כן, כן, אני באמת מאמין לה. כמה מטומטם היא חושבת שאני? איזו
השבתה, ממש למפשעה!
"שטויות, בפעם הבאה" עניתי בנימוס.
"לא, באמת, אני כבר הייתי מוכנה". כן, כן, שוב אני חושב
לעצמי. "איך היה? נהניתם?" בלה בלה בלה, כבר לא הקשבתי.
צבי התקשר, "אל תשאל אחי, יש! ארגנתי היום ארוחה עם ההיא, אתה
בא, זה סגור. כבר חודשים אני מנסה לשדך ביניכם".
"ההיא?" אני שואל בפליאה, לא מסוגל לחשוב בבהירות לאחר השבתה
שקיבלתי מילדה מפגרת.
"כן, כן ההיא אתה זוכר". "זוכר, זוכר, איפה? באיזו שעה? מה
להביא?"
שעה אחרי זה, שוב צבי. אני כבר מתחיל להרגיש כמו האישה
השנייה. "אל תשאל אחי, הבת זונה באה עם מישהו, תבוא עם
בחורה!!". "לבוא עם בחורה?? מה אתה חושב? שאני מחזיק בבאגאז'
של האוטו בחורת חירום? יאללה, צאי, היום אין לי מישהי אחרת!
אתה חיי בסרט, אין מצב שאני מארגן מישהי!" אמרתי בעצבים.
"אתה תסתדר אני סומך עליך! ביי" וניתק.
היא נכנסה בדיוק באותו רגע לחדר, מה יש לי להפסיד? "את רוצה
לבוא היום לארוחה אצל צבי?" מי בא? היא שאלה. באותו רגע ידעתי
שהיא תגיד לא. איזה עובד צעיר ירצה ללכת לארוחה עם שני ראשי
צוות רכז ושני מפקחים, שהוא בקושי מכיר, לארוחה ועוד אצל אחד
מהם בבית. הרי מה יש לו במשותף איתם? אבל עניתי. צבי, ענבל,
שי, שרון, ואני. היא הסתכלה עלי ואמרה סבבה אני אבוא.
סבבה!
אין כמו ארוחות ערב הזויות לגרום לך להבין כמה דברים על עצמך
ועל העתיד. ברור שנדבר רק על עבודה, רק על קולגות מטומטמות,
שאפילו בשביל לנשום הם צריכים עזרה. והצעירה הזו יושבת איתנו,
כאילו כלום. כאילו כל יום עובד מגלה שהבוסים שלו מטומטמים,
שהחברים שלהם חושבים שהם מטומטמים ושכולם יודעים את זה ואף
אחד לא עושה עם זה כלום.
הסעתי אותה חזרה הביתה, השיחה זרמה והיה ממש כיף. היא אמרה
שלום וירדה מהאוטו. נסעתי. כל הדרך חשבתי, מה אני רוצה? זה
מתאים? הרי אני רוצה משהו רציני. היא בת 22, סליחה 22 וחצי,
כמו שהיא אומרת. אני בדיוק חגגתי שלושים, זה לא שמנטאלית
אנחנו לא מתאימים. אתם יודעים שבעצם אני ילד מפגר. אבל מה יצא
מזה? מערכת יחסים רצינית? מה היא רוצה או יותר חשוב מה אני
אבל שאלת מיליון הדולר היא, מה היא רוצה?רוצה?? טוב, את מי אני
מחרטט פה בעצם? הרי ברור שאני מעוניין.
כמו תמיד, אין כמו עצה טובה של חברה טובה.
התקשרתי לאחותי, הרי הן בערך באותו גיל. מי יכול לעזור יותר
טוב מזה? אחותי הסטודנטית לפסיכולוגיה הקשיבה ושאלה שאלות.
מזל שהיא לא אמרה באמצע, "כן, אני מבינה. ואיך זה גורם לך
להרגיש?" ואז כמו דיפלומט, שעובד שנים במשא ומתן, ענתה.
"תראה, אי אפשר לדעת, צריך פשוט לבדוק דברים יותר לעומק!"
מה יותר לעומק? צריך לקבל החלטות לפי הנתונים שיש לנו עכשיו!
התקשרתי לאורית, אם את חברה שלה היא לא מסדרת לי לפחות שתתן
עצות טובות. היא שמעה את הסיפר וישר אמרה, "ברור שהיא
מעוניינת, אחרת היא לא הייתה באה". "אורית, אם זיכרוני אינו
מטעני, וכמו שאת יודעת הוא לעיתים נדירות מטעני, גם את באת
לארוחה עם החברים הכי טובים שלי, כשהכרת אותי בקושי ואת
החברים שלי לא הכרת בכלל". שתיקה. "אורית אני צריך להבין
שהיית מעוניינת?
"לא. ברור שלא הייתי מעוניינת, דיברנו על זה כבר אלף פעם".
"אז אורית??"
"אתה צודקת היא לא מעוניינת".
"אז למה ישר אמרת שהיא מעוניינת?" בשלב הזה כבר הפסקתי להקשיב
וכול מה ששמעתי זה שוב בלה בלה בלה. חברה טובה אמרתי?? יצאתי
רק עם יותר שאלות מתשובות. מה ביקשתי עצה טובה?
אחרי שעות של לבטים והתחבטויות החלטתי.
אני אעשה בדיוק את מה שהחלטתי שלא לעשות. הרי זה ברור מאליו,
אחרי שנים של כישלונות, ברור שאני עושה משהו לא טוב. הגיע
הזמן לעשות בדיוק, אבל בדיוק, את מה שהחלטתי לא לעשות.
או שבעצם, ידעתי שאני אבחר הפעם לעשות את מה שהחלטתי לא לעשות
ובעצם בחרתי לא לעשות את מה שרציתי לעשות, ככה שאני בעצם עושה
את מה שרציתי לעשות ולא את מה שלא רציתי לעשות, כי החלטתי לא
לעשות אותו בשביל שאני אעשה אותו, כי הרי היה ברור מראש, שאני
חייב הפעם לעשות את מה שלא עשיתי עד כה והפחד מחייב אותי
לבחור לא לעשות משהו שאני יודע שאני יעשה ובעצם לעשות אותו.
אווויייי איזה כאב ראש, למות!!!
אני חייב להפסיק עם זה. טוב, אני מתקשר. היא לא עונה. אין
ברירה נשאיר הודעה.
הודעה משארים תמיד, אבל תמיד, על פי שלושת החוקים:
1.להיות מצחיק! ציני זה מספיק טוב? ואם יש לי הומור משוכלל?
זאת אומרת ציניות? אז זה לא עובד?? מישהו חייב לדעת את התשובה
לזה.
2.להיות קליל! בדיוק כמו בחורה בלונדינית. טוב, זה קל, פשוט
לא לחשוב על כלום, חוץ מקול הים או בעצם על הקול של השקט
או... נו, אתם רואים, בדיוק כמו בחורה בלונדינית.
3.שהמסר יעבור! מי האידיוט שכותב את החוקים האלו?? הרי ברור
שאנחנו רוצים שהמסר יעבור, אחרת לא היינו משאירים הודעה!!!
אני לא יודע מי יותר מטומטם, מי שכתב את החוקים, או אני
שעקבתי אחריהם. אולי במחשבה שנייה קל להתרחק מהנושא. הרי עם
לא הייתי מתרגשמפחד לטעות לא הייתי עוקב אחרי החוקים.
היא לא חזרה אלי, אפילו לא SMS. מתחיל קצת להעליב, לא???
רגע, אז מה אם כבר שנים לא השתמשתי בספר החוקים. אמרנו, הפעם
אני עושה בדיוק את מה שלא עשיתי עד היום. פשפשתי טוב טוב
במאגרי הזיכרון ומצאתי את ספר החוקים מעלה אבק באותו חלק במוח
שלי שמוגדר: "דברים שלא עשיתי מעולם ולעולם אני לא אעשה והכי
עדיף בכלל לשכוח אותם".
על הכריכה היה כתוב באותיות קידוש לבנה, "אם אתה משתמש בספר
הזה אתה בן 16 הבחורה בת 15 ואתה לא תזיין!"
נכון, אני לא בן 16, גילי כמעט כפול, אבל הבחורה באמת לא
רחוקה מגיל 15. טוב, אז אולי באמת אני לא אזיין. אבל חייבים
לנסות.
על פי ספר החוקים, "אסור להראות התלהבות יתר, להודעה חוזרים
רק יום אחרי". אין הבעיה אני אמתין!
כבר מוצאי שבת!! השארתי את ההודעה ביום חמישי. מתוסכל אני
מספר את הסיפור לליאת, היא מסתכלת עלי מתוסכל ונקרעת מצחוק.
אני שונא שזה קורה. זה התפקיד שלי לצחוק עליה, איך שגלגל
מסתובב לו, סליחה זה סיפור אחר. מה את צוחקת? את משפחה! את
צריכה לעודד אותי או לתמוך בי לא לצדד בבחורה שאת לא מכירה.
רונן, ''לסופי שבוע חוקים משלהם!!!" אמרה ולא הוסיפה.
מה זאת אומרת חוקים משלהם??? אני מוציא שוב את הספר לעיון,
הפעם יש עליו כותרת אחרת "אם עקבת אחרי החוקים ולא זיינת, אז
גם לעולם לא תזיין" מאיפה כל התובנות האלו? ולמה הספר המזורגג
הזה, שלא עזר לי אף פעם בחיי, מרשה לעצמו להשתתף בחגיגת
הירידות עלי?
עמוד 7, חוקי סוף השבוע (מי שלא הבין את הבדיחה הזו אז...
באמת חבר'ה, זה היה ממש מתוחכם! שבוע מכיל שבעה ימים, עמוד 7,
אתם חייבים להודות). "בכדי למשוך את בן המין השני, עליך
להראות כאילו יש לך דברים אחרים בחיים, אלטרנטיבות. אדם ללא
חייםתחומי עניין נוספים מצטייר כייצור נואש ולא מושך. גם אם
הינך אותו יצור מושפל ומוכה שאין לו דברים יותר טובים בחיים.
אסור לך להתקשר בסוף השבוע!! כך תצטייר כאדם עסוקמבוקש"
מה? מה זה השטויות האלו?? מה אנחנו ילדים?? סופי שבוע? חיים??
ענייניים אחרים???
כנראה שכן!
לסופי שבוע אכן חוקים משלהם!!!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פיצה מזמינים
בצהריים

האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/10/06 12:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרופסור ז''ש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה