שמחה גדולה הייתה בבית משפחת נמירוביץ': יום הולדתה הראשון של
יעלי. זלדה וחיים עשו מסיבה ענקית בגינת ביתם והזמינו אליה כל
מי שרק אפשר. המורים מבית הספר של זלדה, עורכי דין ממשרדו של
חיים, חברים רבים של הבנים, קרובי המשפחה וחברים אינספור.
עבור הילדים הוזמנו ליצן וקוסם. המופע שלהם התלווה בתזמורת
נגנים הלבושים בבגדי ליצנים גם כן. אוקטובר חם שלט בארץ
ואנשים נהנו רבות ממזג האוויר הנפלא.
כלת השמחה הלבושה ורוד עשתה את צעדיה הראשונים על הדשא בעודה
אוחזת בשמלתה של אימא. כמה דודות כרכרו סביב האם והבת ולא
הפסיקו להתפעל מיופיה המיוחד של יעלי. ואכן, הייתה לכך סיבה:
שיערה של יעלי היה בלונדיני והגיע עד לכתפיים. זלדה עשתה ממנו
שתי צמות וקשרה אותן בסרטים ורודים. עיניה התכולות והגדולות
הביטו על העולם בסקרנות אינסופית. שפתיה האדומות נמתחו בחיוך
שובב וחשפו ארבע שיניים קדמיות אשר צמחו לה לא מזמן: שתיים
למעלה ושתיים למטה. שלא לדבר על שמלה בצבע ורוד-בהיר המקושטת
כולה בסרטים ובתחרה. הילדה הייתה פשוט מהממת, וכה חשבו כולם.
אך בין כל המשתתפים במסיבה היה אחד שלא חלק בשמחתם של כל
השאר. היה זה יובל נמירוביץ'. הוא ישב בפינה הכי מרוחקת
שבגינה עם ספר ביד וניסה להתעלם מקולות המסיבה העליזים שעשו
לכבוד אחותו בת השנה. יובל היה עצוב וממורמר. לא ניתן היה
לומר שאינו אוהב כלל את יעלי. הוא אהב אותה כמו כולם, התלהב
משיניה הראשונות ומצעדיה הלא-בטוחים, נהנה להרימה על הידיים
ולנדנדה באוויר, צחק לצחוקה המדבק. אבל בלב עמוק פנימה הרגיש
לבד, זרוק ובודד. כל החששות אשר היו לו לגבי העתיד אכן יצאו
לפועל. מאז שיעלי נולדה, אימא הייתה עסוקה רק בה. אבא, יונתן,
יעקב ויוסי קיבלו זאת ברוח טובה והבנה מוחלטת, התאמצו לעזור
לאימא ולהקל עליה ככל האפשר והסתפקו בשארית תשומת הלב אשר
מצאה בשבילם. ויובל נאלץ להעמיד פנים שגם הוא שמח לעשות את כל
עבודות הבית יחד עם אביו ואחיו, העיקר שלא יחשדו בו, שלא
יבחינו כלל בכעסו על כל העולם ובייחוד על אימא. על זה שנטשה
אותו למען התינוקת החדשה, על זה שהתרכזה כל-כולה רק ביעלי
ואותו השליכה הצידה כמו צעצוע מאוס. אפילו חגיגת הבר-מצווה
שלו יצאה הרבה יותר גרועה מכפי שציפה. והכל בגלל יעל!
לו יכול היה לבכות, אולי היה מרגיש פחות כועס. אבל עיניו
נותרו יבשות לגמרי. יובל הביט מרחוק באמו הצוחקת מאושר,
בעיניה הנוצצות, והזעם הרתיח אל לבו. הוא ידע היטב שלעולם לא
יפגע באימא או ביעלי, שאף פעם לא יגיד להן מילה רעה, שינצור
בלבו את התסכול והכעס לנצח. רק לא היה בטוח שהכעס הזה לא
יפרוץ מתוכו יום אחד...