אני בוכה לאלוהים בלילה
כמו כשהייתי ילדה -
רוצה לזכור את מילות התפילה,
רוצה הביתה.
"הבית בתוכך", אומר לי אלוהים,
ותוכי מסתבך והולך
עד שאני מסתובבת על עמדי,
ואיני יודעת עוד
מימיני ומשמאלי,
השמחה ניתזת סביבי בסגול ואדום וכחול
בנתזים משוננים.
"אלוהים אל תעזוב אותי"
אני בוכה בלילה.
אולי השארתי אחריי שביל דמעות,
שאמצא את הדרך חזרה.
כי כואב לי כבר להיות זרה,
כי כואב לי כבר להיות המוזרה,
כי שנאתי תמיד את הבדידות הזאת,
"אלוהים תחזור אליי"
אני בוכה בלילה,
ומאוחר, ושקט.    ודממה -  דממה -  אלוהים שותק אליי -

אני מתעוררת בבית הקברות השומם
של לבי.
"אלוהים קר לי"
אני בוכה בלילה