חיים התעורר לקול חבטה. תחילה חשב כי שוב זורקים לו חסה על
דלת הבית. אחרי דקה קצרה של שוק, הביט בשעון מעורר-רדיו שנע
באי נוחות על השידה, וראה כי השעה כבר שש לפנות בוקר. מכך
הסיק כי זהו העיתון היומי שהוא מנוי וגמור עליו, "על הבוקר".
חיים, הלום שינה, פתח את דלת ביתו, לקח את העיתון, והתיישב
ליד שולחן האוכל במטבח. מאז שנגזר על חיים מעצר בית, הוא
העביר את רוב זמנו על יד שולחן זה. חיים הביט בכותרת
העיתון,שהכריזה - "אני אביא לו ביס באף!". מתחת לכותרת,
"תגובת פרקליט המדינה, לאחר שנשאל מה דעתו על כך שחיים טוען
שהוא (הפרקליט) עורך דין סוג ז' שטוב יעשה אם יעבור
לקרמיקה".
שוב עוסקים בו. ימי התהילה של מערכת הבחירות עברו מזמן. היה
קמפיין לא רע, לא רע בכלל. חיים הקים את מפלגת "כיף לי
בכנסת", שעיקר מצעה היה דאגה לשכבות החלשות. חיים הבטיח שהוא
ישב בכנסת על הכיסא המסתובב, וידאג. הסלוגן של חיים היה "שים
חיים בחריץ", ומיותר לציין כי הסלוגן היה ללהיט. הכל התנהל
כמצופה, עד שהעיתונאי יצחק יובב מהעיתון "חייך, אכלת אותה",
פרסם תמונה של חיים בג'קוזי יחד עם הרמטכ"ל, המפכ"ל, השר
לביטחון פנים וששי קשת, ומאז אין לחיים יום שקט.
חיים הפך את העיתון, והביט בדף האחורי. הכותרת לא הפתיעה אותו
- "על הבוקר חושף - שרון ששון כתב את שירת רחל!   רחל
בתגובה:
קודם שהטמבל ילמד לקשור שרוכים, אחר כך שיבלבל את המוח".
חיים זרק את העיתון לפח. גם היום, למרות המאמצים האדירים שזה
דורש ממנו, הוא ייאלץ לכתוב את זיכרונותיו בגוף שלישי.
"פרשת "סבאבא בג'קוזי", אמנם היכתה גלים, אך לא היא הייתה
הסיפור האמיתי בהיסטוריוגרפיה של חיים. הסיפור התחיל בתוכנית
הריאליטי "הקובייה". רעיון התוכנית היה פשוט. ישנם שישה
משתתפים בתכנית, כאשר לכל אחד מהמשתתפים מתאימים מספר בין אחד
לשש, כאשר אין שני משתתפים עם אותו מספר. תחילה תוכנן כי מנחה
התכנית, הכוכב (מלך הסלים, מי האבא) דובי גל, זורק קובייה
הוגנת, והאדם אשר מספרו תואם למספר שעלה בגורל, מודח מהתכנית
(בריאליטית - "הולך הביתה"). קל לראות כי הסיכוי שאחרי שתיים
עשרה תוכניות יהיו שני מספרים שלא הוגרלו קטן מ0.008-.
ששת משתתפים נבחרו בקפידה מראש על ידי ההפקה. אחרי כן הזמינו
את הקהל הרחב לנסות להתקבל. בפרק פתיחה מבריק, שכלל תחרות
רכיבה על יענים, תחרות שק קמח (אבו יויו), ושפשוף בהונות (בלי
תחרות, סתם לכיף), "נבחרו" השישה.
הבעיה צצה יום לפני תחילת צילומי הפרקים עצמם - חברת הסלולר
כלא-פון התנתה את מתן החסות לתכנית בשימוש בSMS-. לכן הוסף
אלמנט החזרת המשתתף שהודח בכל תכנית, בהצבעת SMS של הקהל.
כנראה כי הלחץ בהפקה גרם לקבלת ההחלטה, כיוון שכל בר בי דעת
מבין כי אלמנט הSMS-   גרם לכך כי לא ניתן להעיף איש מהתכנית
(!). למעשה, כמו שחיים נהג לומר, השישייה הזו הפכה חזקה יותר
מוועד העובדים של חברת חשמל. הכל נראה ורוד, כיוון שעל פי
החוזה עם ההפקה התוכנית הייתה אמורה להסתיים רק כאשר אחד
המשתתפים מנצח.
אם בתכניות הראשונות עוד עסקו המתחרים בזהות המשתתף הבא ש"ילך
הביתה", והסברים מלומדים מדוע מגיע לו "ללכת הביתה", הרי
שאחרי מספר חד ספרתי של תוכניות, החלו להעלות מחזות זמר
מצליחים מן העבר, לספר מעשיות צדיקים ולרקוד ריקודים סלוניים.
אפילו הייתה תקופה שהם העלו בעצמם את התכנית הקובייה. חיים
היה אחראי על זריקות הקובייה. חיים גם ניצח. ההפקה ניסתה במשך
שלוש שנים להפסיק את התכנית במגוון שיטות, כולל ניסיון
התנקשות מתוקשר בחיים, שלא עלה יפה. אך הישועה להפקה באה
ממקום לא צפוי. באותו ערב ארור, דובי גל הטיל את הקובייה,
והמספר שלוש (3) עלה בגורל, מספרו של יצחק יובב. מתוך פיזור
נפש, איש במדינה, כולל יצחק יובב עצמו, לא שלח את הSMS-
המציל. כך יצחק הודח מהתכנית."
חיים עצר לרגע, לקרוא את שכתב. הוא שם לב כי ידיו רועדות.
נקודת תפנית זו בחייו של חיים הייתה נקודת תפנית בחייו של
חיים. הוא ניסה לחשוב מה היה יכול לעשות אחרת. עוד לפני שחשב
על כך שהוא יכל לשלוח את הSMS- המציל, שמע טרטור הולך
ומתקרב, ולפתע הבזק אור אדיר, ולפתע חושך.