New Stage - Go To Main Page

מיתר קולטון
/
מלאכים

שיצאתי מבית הורי לחיים לבד,לא יצאתי בלווי תרועת החצוצרות, או
עם נאומים ארוכים ומשעממים, יצאתי כאילו היה לכולם שהגיע הזמן
שאני אגור לבד.
זה היה מהיר -ארזתי שלושה תיקים כשיצאתי מהדלת הם רק זרקו
לעברי "מחכים שתחזרי" במין זילזול שכזה.
נכנסתי לאוטו הסתכלתי מסביבי ואמרתי לעצמי שאני חשבתי שזה יהיה
יותר משלושה תיקים, נסעתי ברנו האדומה שלי לתל אביב לדירה
החדשה שלי שאין באה עדיין כלום.

נכנסתי לדירה שמתי את הדברים ליד המזרון שהיה זרוק על
הרצפה,ובעצם הדבר היחיד שהיה בדירה באותו הזמן.
הלכתי למקלחת שניקיתי לפני יומים וכבר נאגר עליה אבק,שטפתי את
הפנים מסתכלת על עצמי מקרוב ומרגישה פחד שפתאום אני בראשות
עצמי ועם זאת גאווה עשיתי את זה-מה שכולם אמרו שאני לא אצליח
לעשות.
חזרתי לחדר השני ונשכבתי על המזרון- נרדמתי.
היה כבר חושך בחוץ שקמתי,אחרי מבט חטוף מסביב חזרתי
לישון,למחרת נסעתי לעבודה ולשם שינוי הגעתי בזמן,לא הייתה לי
סבלנות הייתי להוטה לחזור לדירה שלי, המבצר הקטן שאני צריכה
לטפח.
שהגעתי לבניין ראיתי שיושבים כמה אנשים ממש ליד הכניסה,הם לבשו
שחורים,פניהם חיוורות-ישבו שם באיזה התרגשות כאילו משהו עומד
לקרות, הם היו עם הבעה קפואה בעיניים, עברתי אותם בזהירות
השתדלתי לא לתפוס את מבטם.
נכנסתי למעלית עליתי לקומה שנייה ושהדלת נפתחה הם עמדו שם
מולי, עברתי דרכם וניסיתי כמה שפחות לגעת בהם,פחדתי.

נכנסתי לדירה...נשענתי על הדלת כולי רועדת מהתרגשות,דפיקה -אני
לא יודעת מה גרם לי לפתוח להם את הדלת אבל פתחתי- הם נכנסו
פנימה עם פנים חיוורות,התיישבתי על המיטה הם הניחו סביבי נרות
הרגשתי כאילו קפאתי לא יכולתי לזוז, כול החדר נרות והם יושבים
במעגל סביב המזרון שנמצא במרכז ואני מעליו.
נשכבתי ניסיתי להבין מה קורה הם לא דיברו, ואז אחד קם ועלה
עליי הרגשתי חום כמו שלא הרגשתי מעולם הוא התחיל לנשק אותי לאט
לאט עוד אחד ועוד אחת הצטרפו לבסוף כולם ואחרי שעתיים של סקס
מטורף איתם עם האנשים שמעולם לא החלפתי מילה-הרגשתי חלק ממשהו,
חלק מקבוצה שיש לי פתאום המון -הכול.
ביקשתי הסבר אז אחד מהם לקח אותי הצידה ואמר שהם מכירים אותי
ושהם באו לצרף אותי אליהם כדי שיהיה לי טוב לא הבנתי אבל
העדפתי לשתוק, בבוקר הם עזבו באותה הדרך שבאו-ואחרי כמה ימים
שוב חיכו לי הפעם רק ישבנו במעגל והם הסבירו שלא צריך לעשות
כלום רק לרצות להיות חלק ואני בלי לדעת חלק ממה הסכמתי- ואז הם
הלכו.

למחרת ביטלתי את החשמל לא היה לי צורך בו יותר, הם חזרו בערב
אחד הוציא סיגריה מגולגלת הדליק והעביר , הסיגריה עברה בין
כולם אני זוכרת את זה ,הרגשתי מרחפת  נמצאת רחות מהצרות שלי
מהעבודה- מהחיים.     היה לי טוב !!!
אני חושבת שהם באו אליי כי ידעו שאני רוצה לברוח, נתקתי קשר עם
ההורים ומכול החיים הקודמים שלי ובאמת לשם שינוי היה לי טוב,הם
אמרו שכך יהיה- לא גנבו ,לא רצחנו רק עשינו כיף,ואחרי שנתיים
ככה שאני באמת לא יודעת מאיפה הגיע הכסף, הם נעלמו יום לפני הם
שאלו עם נהנתי איתם אמרתי שכן והם אמרו כם לאנשים כמוני יש
מלאכים.
אחרי שהבנתי שהם לא יחזרו מכרתי את הדירה וחזרתי לבית ההורים,
שחזרתי הם אמרו "ידענו שתחזרי" ואני רק חייכתי ועליתי לחדר
הישן שלי ונרדמתי.
הדבר הבא שאני זוכרת -קמתי החדר היה לבן קטיפתי, קמתי מהמיטה
והסתכלתי מתחתי לא הייתה ריצפה- ראיתי אנשים בקטן -קטן כמו
נמלים מבעד לריצפת זכוכית הקרה שהייתה תחתי נגשתי למראה שהייתה
בקצה השני של החדר ובהשתקפות ראיתי כנפיים לבנות גדולות פרושות
מאחורי הושטתי יד לגבי והרגשתי אותן - נבהלתי -חזרתי להתיישב
על המיטה ואז הם נכנסו ואמרו שכאן תמיד כיף ותמיד טוב ושחיפשו
מישהי כמוני כבר הרבה זמן ועכשיו אני איתם וטוב להם וטוב לי.
שאלתי איך זה קרה והם אמרו שהלכתי לישון ופשוט מתתי כדי לעלות
ולעזור כי חסרים מלאכים ואני רק חייכתי וידעתי שכול החיים לא
הייתי משוגעת שדמיינה שיש מלאכים.

ואז הרגשתי את המחט עם משכיי הכאבים שוב חודר לזרוע.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/10/06 21:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיתר קולטון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה