איש אחד פעם אמר לי שזה בסדר לאהוב,
שזה בסדר לשנוא,
שזה בסדר לקנא,
שמותר לבכות..
אז למה אני לא בסדר??
יושב שבוז, מותש,
עוצם את העיניים.
בוכה, מחייך, מאושר.
האור מהמנורה
מפיח בי תקווה
אני יודע מה אני רוצה,
כבר הפנמתי שהיא לא תהיה שלי.
לא מפחד יותר,
עדיף לאבד אותה מאשר את עצמי
סך הכל מה כבר ביקשתי?
קצת שקט, בעצם הרבה שקט
לא רוצה לילות רדופי מחשבות
לא רוצה ימים ללא מנוח
אני מרגיש את המתים תופסים בי,
אני מרגיש את החיים לא מרפים,
רוצה להמשיך בדרך,
לדעת לקבל דברים אחרים.
כי, העבר נשאר עבר ולא ישכח
לפחות לא אצלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.