|
זו השעה,
הילה אחרונה של לבנה
קוברת מבול להגנות ותגרנות
מיום שעבר
ורק קרן ראשונה מזכירה
גרעין נרקב מצמיח יום חדש
ובזה השקט,
איני יודע אם הזמן הולך ואני עומד
או שמא לרגע אין לאן
ואני עובר בו
אוחז זה הרגע
או שוב בורח
כזו היא השעה
תוגה נפלאה וגם נביחה
עם חרישית נושבת
מלחשת את שידעתי ולא הפנמתי
לו רק יכולתי
לצבות רגע בו אעמוד
ואולי אמות |
|
|
אמש אנוכי ואחד
מלקוחותיי
הנאמנים בגן
החשמל עסקנו
בפעילות
שהצניעות יפה
לה.
באיזשהו שלב
אמרתי לו, "טוב,
תשמע, אולי תצא
כבר?"
אז הוא אמר "אבל
אי אפשר לצאת,
אנחנו במבצע של
בזק."
פתאום נזכרתי
למה אני שונא
אותם כל כך.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.