לאה הולכת לישון, היום יום ראשון,אין
והיא לא רוצה לקום.
לאה פוקחת עיניים,
רגועה לבנתיים,
ומדליקה קומקום,
לאה יוצאת לגינה,
מביטה-מתאכזבת,
וחוזרת למטבח,
לאה מכינה קפה,
2 סוכר,מעט חלב,
הכול קצת דומה,
המפתחות ביד,הסיגריה בפה,
האוטו לא מתניע,
האור לא דולק,
החושך מתחיל להשפיע עליה,
שערותיה סומרות, אורות מהבהבים בוקעים מסוף הרחוב,
הכביש ריק מאדם, טיפות של גשם על החלון,
אור מתקרב באיטיות, האוטו עדיין לא מתניע,
האור גדל ומתחזק, ומסנוור את לאה,
זה כבר לא מצחיק, הפאניקה גוברת,
נועלת את הדלת,זה לא ממש עוזר,
לאה לחוצה, בין הכיסאות,
ידיים נוגעות- לא מוכרות,
צועקת-אבל אין מי שישמע,
הגועל גובר ממגע למגע,
חוסר ידיעה ממכה למכה,
נשארת לבדה,חסרת הכרה,
זיכרונות העבר חודרים להוויה,
הילדות,האבא,והבובה,
אז בפיג'מה לבנה, מרגישה אבודה וחשופה,
אבא מספר שזה משחק, ואני מאמינה,
האמנת לכל דבר לאה,
לכל דבר ל....
לאה מתעוררת היום יום שני,
והיא לא רוצה לקום,
לא מצחצחת שיניים,
לא מרגישה את הידיים,
הוא גדול היקום,
הקומקום כבר רותח,
המכונית במוסך,
היא כותבת מכתב,
האור דולק,מוזיקת ג'אז ברקע,
היא מכבה את התקע,
לאה לא מתעוררת,היום יום שלישי,
והיא לא תוכל לקום!