הוא
"מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח..."  פילח קולו של דיויד
ברוזה את האויר בנוסעי אליה, אלמלא זיהיתי את מקור האור ברכב
שבה ממול הייתי מוכן להישבע כי את השמיים מאירים אורות של
זיקוקים, באותו רגע גם הצפירה שקטעה באחת את ניסיוני המר
להצטרף לשירה הבוקעת מן הרדיו, נשמעה כתרועת חצוצרה המעידה על
רגע חגיגי הממשמש ובא, שמא על מסעו האחרון של ההוא שלא ידע
לעצור בזמן... .(התרגשות קלה)
מצאתי את עצמי מול רחבת ביתה כרבע שעה לפני תום המועד החוקי,
וככל בר דעת ידעתי שהמשחק לא גמור עד השניה האחרונה, יש לך עוד
רבע שעה לתכנן איך לבקוע מבעד למחיצות ההגנה לתעתע בשוער ליבה
ולהיכנס להיכל הקודש..., בהכירי את השופט - שעון הזמן, ידעתי
כי אין לסמוך על זמן הפציעות, הזמן קצר והמלאכה הייתה מרובה.
תמונתה המעורפלת שבה ועלתה לנגד עיני עת נשענתי על מכוניתי
ושאפתי לאיטי את מלוא תוכנה של הסיגריה.  לירית, 29 חטובה,
משכילה וחריפה תמצתתי את פרטיה. קשה היה לי לשים את האצבע על
הדבר המדויק שבעטיו נצבתי באישון ליל ממתין בקוצר רוח למפגש
עימה, ובעצם לא יכולתי לשים את האצבע על שום דבר שכן אצבעות
ידי האחת אחזו בסיגריה, בעוד האחרות פשפשו להם דבר מה בכיס
מכנסיי... .
כשהגעתי למחציתה של הסיגריה כבר הייתי במחצית הדרך לזיקפה
מלאה, דבר שנגד בברור מוחלט את ההוראות הטקטיות של מוחי אשר
גילה חוסר פיקודיות משווע. ידעתי כי תום המשחק ממשמש ובא, וכי
ללא הכנות טקטיות מתאימות קבוצתי, אני וההוא במחצית הדרך,
עלולים להפסיד את המשחק. לא הייתי מתרגש מעוד הפסד אלמלא
הרגשתי כי גורלה של עונה שלמה מונח כאן על כף המאזניים. זה היה
קרב אבוד מראש,
ההוא שכבר ניצב היה לו במעלה הדרך מורם מעם, לקח לידיו שליטה
מלאה, ובמעט הזמן שנותר החל לפנטז על שמחת הנצחון בהשאירו את
הכנות ההבקעה מיותמות מאב... .
ראיתי את עצמי בוקע אל מעבר להגנות המעובות ביותר, מערים על כל
שומרי הסף, הרגשתי את גופה נצמד לשלי תחת מכסה המנוע, לשוני
התרה אחר מוצא פיה, והניצב אשר גובר על היתר ללא עזרת פיטגורס,
וכמנצח תזמורת גורם לגופותינו לנוע בהרמוניה נפלאה. כל שריר
משרירי גופי לקח חלק במשגל בשרים זה,
הרגשתי כיצד זיעה חמה ניגרת דרומה מהצפון המיוער של חזי אל עבר
בקעת הירדן השופעת, ומתנקזת לה שם בשלולית של תאווה רטובה
ודביקה. לאחר שידעתי אותה על מכסה המנוע החלקנו אל עבר ספסל
הרחוב המיותם ושם תחת פנס הרחוב, התבהרה לי במעט תמונת גופה,
בעודה ישובה מעלי סתורת שיער ומנצחת על תנועותינו לקולה הערב
של התזמורת ששינתה את הרכבה הקלאסי לשלישית ג'אז קצבית להפליא.
תנועותיה החדות והמדוייקות לפנים ולאחור נראו לי כאותה הליכה
של שוליית הקוסם להביא מים מן הבאר ואליה, עד שאיבדנו שליטה
שלושתינו ורחצנו בשלולית מיץ התאווה פרי מעשי ידינו.
מראה עמום של דמות אשה הנחיתני באחת לקרקע האספלט היבשה והקרה
אשר עמדה בניגוד ברור לגופה החם והלבן. ככל שקרבה אלי נתקרבה
לליבי הרגשת האכזבה, מכסה המנוע עליו שעון הייתי הרגיש זר,
והספסל באופק נראה היה עזוב מתמיד.  משחק העונה הפך בין רגע
למשחק לפרוטוקול בלבד, אליו ניתן להעלות גם עם שחקני הספסל,
שהרי מה כבר יש להפסיד. הניצב השמוט ויתר על הבכורה באחת
ונותרתי בחניון ללא מכוון, כשקיטונות של כעס החלו מכרסמים בי
על השוד לאור הלילה.
משנח אור הפנס על פניה האיר תווים של ילדה, זו לא היא! בקעה
מחשבה חדה כתער בינות לשדות הבור של מחשבות האכזבה וקיטונות
החרון, וגופי התעורר לחיים חדשים.
באותו שבריר של שניה - ראיתיה פוסעת לקראתי. מראה הלך ונגלה
אלי עם כל צעד, כשעבור כל אחד כזה גם ליבי החסיר פעימה, אם
המרחק בינינו היה גדול דיו היו נגמרות לי פעימות להחסיר.
מראה היה בדיוק כמו שתארתיו לעצמי והלם את קולה בתאימות
מדהימה. זה אכן משחק העונה.
הרגשתי את חומו של גופה עת נשקתי על לחיה והחלפנו חיבוק לא
מחייב הרחק מידם של הספסל ומכסה המנוע.