זה אחד מהשירים מהספר הראשון שלי "מתים אינם בוכים".
מאפר הקר, אשר קרבות העבר השאירהו,
צמח פרח מדהים.
אבל, לשנאה אין צבע כלל.
לכן צבעו הוא אפור.
הפכוהו להד רגלי הצבאות,
אשר מחדש נפגשו.
צלצול המתכת וקול המתים
נהיו ללחן קבוע.
להב שבור נפל על הקרקע,
והנה, תראו איזה פלא.
דם מהלהב זורם, כמו חי.
מאבד מצבעו בכל טיפה.
קול מוות עלה לשמיים ממנו.
מדם הלהב, ששתה אותו כה,
צמחו ופרחו ורדי פלא.
דם זה לוהט, דם אמיצים,
שכפור לא יהיה להם כלא.
הקרב נעצר, רואים חיילים
את היופי, אשר לפניהם.
הו, ורדי דם! הו, ורדי צער!
ביד אל מדוע נשלחתם?
ילדי מלחמה, הרס, כאב.
תנו לבכות על גורלכם!
נתן דם חיים ודמעות יאריכו.
לחינם אותם אל תבזבז. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.