אליס שוכבת על המיטה בחדר שלה.
מתהפכת על הבטן, מושיטה יד אל עבר השידה וגוררת את הספר אליה.
קוראת "חנוך לוין" באור בין ערביים, ג'אז צרפתי קלאסי מתנגן
על פטפון, תקליט שקנתה באוזן השלישית.
אור חודר דרך התריסים ומשאיר פסים רכים, אלכסוניים, על הקיר
ממול חלונה.
היא לא ידעה אושר גדול מזה.
לבדה בבית החשוך והשקט.
יכלה לשכב כך שעות עד אשר נרדמה.
דפיקה קצרה בדלת העירה אותה כמו במחיאת כף אחת.
שיערה הפרוע נפל על פניה והיא מייד הסיטה אותו לאחור.
כאשר פסעה אל עבר הדלת, משב רוח חלף במסדרון הצר.
הביטה לאט בעינית הגבוהה ממנה בכמה סנטימטרים.
זה היה גבר צעיר עם פרחים בידו.
אליס פתחה את הדלת.
"לכבוד האישה שלי", אמר והגיש לה את 20 הצבעוניים הסגולים.
"תודה", חייכה.
אליס הכניסה אותו אל ביתה.
"אני מכירה אותך?"
"לא. אני חדש."
אליס הביטה בו בחשדנות. למה הכניסה אותו לביתה?
"הבאתי גם יין", אמר ולפתע הוציא בקבוק מחליפתו השחורה.
"לא היית צריך", אמרה ולפתע הבינה שלא היא חשבה על המשפט הזה.
מה שבאמת חשבה הוא: "אני מפחדת."
"אל תפחדי", קרא את מחשבותיה.
אליס התיישבה על הספה מרוב תדהמה.
הגבר התיישב לידה, מחזיק את ידיה בכפות ידיו הגדולות.
רק עכשיו שמה לב כמה עיניו יפות.
הוא הביט בה מקרוב, בוחן כל נקבובית בפניה.
עיניו שוטטו על פניה ללא נגיעה אחת, אך בכל זאת הרגישה כאילו
הוא מלטף אותה ולכן עצמה את עיניה.
לאחר רגע פקחה אותן שוב, חששה גבר עליה.
"בואי נשתה", קם ממקומו וחיכה לה שתקום גם כן.
לאחר שקמה ביקש ממנה להוביל אותו אל המטבח.
אליס הוציאה שני גביעי יין מהארון.
היין היה אדום, מתוק וישן.
לאחר רגע כבר היו במכוניתו בנסיעה סוערת אל עבר חוף הים.
במסעדת דגים קטנה מול שובר הגלים זרם לו שאון קל של דיבור
צרפתי, איטלקי ועברי דרך אוזניהם.
הוא הושיט לה את ידו כדי שתעלה יחד איתו בשלוש המדרגות אשר
הובילו אל פנים המסעדה.
מארחת יפנית חיכתה להם בפתח.
הם נכנסו לחדר פרטי עם ניחוח של מי ורדים ווניל מנרות שהיו
פזורים בפינותיו.
שלושה פמוטים עם נרות זהים עמדו על השולחן.
הגבר סייע לאליס לשבת במקומה ולאחר ישב מולה.
מלצר מגולח למשעי הגיח לפתע ומסר להם את התפריטים בחיוך.
אליס עיינה בתפריט ולא הבחינה במבטיו של הגבר.
רק לאחר כמה רגעים הרימה את מבטה ונתקלה בעיניו.
הוא חייך ושיניו נצצו.
היא חייכה גם כן והרגישה מבוכה קלה.
"אל תתביישי", קרא שוב את מחשבותיה.
אליס לא הספיקה להבין מהיכן הוא יודע איך היא מרגישה ורגע
אחרי המלצר שוב הגיע.
הם בחרו את מנותיהם וחיכו בסבלנות.
מעולם לא קיבלה יחס כזה.
וכתוצאה מזאת, הרגישה שהיא לא שווה.
"את שווה כל כך הרבה, אליס."
שתיקה.
אליס הביטה בו במבט קפוא.
המנות הגיעו והונחו על השולחן על ידי מלצר אחר, צעיר יותר.
הגבר שוב חייך בפה מלא שיניים זוהרות והרים את גביע היין שלו.
הם השיקו את גביעיהם בצלצול קל ומהדהד ושתו את הארומה הישנה.
הגבר חיכה כדי שאליס תתחיל לאכול את ארוחתה, ראשונה.
הם יצאו מהמסעדה באיטיות, שלובי זרוע.
הנסיעה בחזרה הביתה הייתה חלקה ונעימה.
רק שהפעם לא היה זה ביתה של אליס, אלא ביתו שלו.
הם עלו במעלית, לאחר שהגבר שוחח קצרות עם שומר הבניין בכניסה.
דירתו הייתה מרווחת וגדולה.
היה בה ניחוח של פרחים מתוקים.
הם התיישבו על הספה הרכה ושוב שתו יין אדום, לצלילי ג'אז
קלאסי צרפתי.
אותו התקליט אשר אליס קנתה לעצמה.
שניהם הניחו את גביעיהם על שולחן הסלון הנמוך במרכז חדר
האורחים.
התקרבו האחד אל השנייה והרגישו כמה חם להם פתאום.
הגבר הוריד את המקטורן שלו ולאחר מכן את עניבתו ההדוקה.
הוא פתח את הכפתור הראשון בחולצתו הלבנה.
כתפיו היו שריריות ועורפו רחב.
הקטע הראשון בתקליט הסתיים ולפתע היה שקט חלומי עד להתחלת
הקטע השני.
נשימותיה של אליס היו קצובות וכך גם של הגבר.
ידו הגדולה ליטפה את שיערה של אליס.
כעבור כמה רגעים ידו הונחה על צידי צווארה בצידו הימני,
ואגודלו הונח על לחיה הימנית.
הוא העביר את אגודלו על לחיה מספר פעמים, באיטיות, בצורה חלקה
ועדינה.
לאחר מכן, הוא ליטף את שפתיה של אליס עם אותו אגודל.
הגבר הניח את ידו על חזה העליון של אליס, קרוב ללבה.
ואז הניח את כל ידו על אזור לבה וחיכה עד אשר ירגיש את
דפיקותיו.
פיה של אליס נשאר מעט פתוח לאחר שהגבר ליטף ברכות את שפתיה.
הגבר התקרב ונשק לה על צווארה.
אליס עצמה את עיניה.
הנשיקה הייתה עדינה ומרטיטה.
בשלב זה הגבר כבר אחז ביד אחת בראשה וביד השנייה בידה.
הוא הפסיק לפתע, מביט היישר לתוך עיניה החולמניות של אליס.
לאחר כמה שניות נישק אותה.
סערה התחוללה בגופותיהם.
הגבר הצמיד בקלילות את אליס אליו.


שעון מעורר צלצל ללא הרף.
אליס התעוררה בביתה.
התעוררה מהחלום המהביל ביותר אשר חלמה אי פעם.
ספוגת זיעה, קמה ממיטתה כדי להתנער מאותו חיזיון מופלא על גבר
אגדי.
ולפתע הרגישה מוזר.
היא הבחינה בבגדיה פזורים ברחבי כל חדרה.
אליס עומדת עירומה ליד מיטתה.
"אבל הרי... הלכתי לישון עם בגדים..." חשבה לעצמה.
לבה החל לדפוק בחוזקה.
"האם... יכול להיות ש..."
היא מצאה פתק קטן על השידה, מתחת לספר של "חנוך לוין".

'נהניתי מאוד בחברתך, אליס, מקווה לראותך שוב.

על החתום,

הגבר שלך,


12/7/1988'
"הוא לא חזר אף פעם. חיזיונות, דימיונות ושיגעונות, זה הכל...
שם הוא קיים, בחלומותיי..."

אליס הרימה קופסה שקופה קטנה אשר הכילה מספר כדורים לבליעה.
היא הוציאה משם כדור אקסטזי לבן והחליקה אותו לגרונה עם כוס
מים ארוכה.
הלילה היא חלמה על הגבר שלה שוב, הריחה את הפתק הקטן עליו רשם
והעבירה אצבעותיה על הכתב החרוט.
קיימה יחסי אהבה עם עצמה, ודמיינה שהגבר שלה לידה.

על החתום, אליס, בת 38, מכורה לאהבה.