"..חשוב למנוע מהתוכי לאכול אך ורק דוחן משום שמזונם בטבע
מורכב ומגוון. בטבע התוכים ניזונים מירקות, פירות, ביצים
ובשר.
עדיף לבנות דיאטה מאוזנת אשר מכילה את כל המוצרים הבסיסיים.
בנוסף, חשוב לזכור ששוקולד ואבוקדו עלולים לפגוע במערכת העיכול
של התוכי ולהוביל למותו.."

[המדריך השלם לטיפול בחיות מחמד]


ביום הולדתו השמיני קיבל יונתן תוכי במתנה. התוכי הגיע עם השם
"פיצקי" משום שהיה קטנטן. למרות שפיצקי היה תוכי קטן, במחיר
סביר, הוא היה יפהפה. היתה לו ציצית ארוכה על ראשו בצבע צהוב
ושני כתמים אדמדמים על לחייו.
יונתן אהב את פיצקי בכל ליבו. הוא סידר לו כלוב גדול באמצע
החדר, עם ענפים שגזם במיוחד מהחצר, הוא תמיד שיחרר את פיצקי
מהכלוב כאשר היה מגיע הביתה, ובכל יום כאשר היה חוזר מבית הספר
היה מייד ניגש לכלוב ומאכיל את פיצקי בגרעיני "עפולה".
פיצקי אף פעם לא היה בורח מיונתן. גם משום שאהב אותו וגם משום
שבעל חנות חיות המחמד קיצץ את נוצות התעופה של פיצקי עוד כשהיה
גוזל.
פיצקי נקשר ליונתן במהרה ותמיד כשיונתן היה חוזר הביתה, פיצקי
היה מקבל אותו בציוצים נרגשים ובקפיצות מצחיקות מענף לענף.
באחד הימים יונתן חזר הביתה מבית הספר ושיחרר את פיצקי מהכלוב
כדי לשחק איתו. פיצקי התבונן ביונתן ופתאום מתח את כנפיו, צייץ
ציוץ קולני ומופתע והתעופף בחדר.
יונתן היה מופתע ממש כמו פיצקי "איך אתה יכול לעוף" הוא שאל את
פיצקי. אבל פיצקי רק עף בסיבובים מעל ראשו של יונתן עד שלבסוף
נחת על המדף הכי גבוה בחדר.
יונתן שמח שפיצקי יכול לעוף אבל גם חשש מכך שלא יכל לתפוס
אותו.
"פיצקי, בוא אלי" קרא יונתן, ופיצקי סיבב את ראשו, צייץ, ומייד
עף לעבר האצבע המתוחה שיונתן הגיש לו.
יונתן שמח מאוד, הוא חשב "פיצקי מאוד אוהב אותי!, גם כשהוא
יכול לעוף הוא לא בורח ממני ומקשיב לי כשאני קורא לו".
ככה עברו הימים. יונתן היה משחרר את פיצקי מהכלוב ופיצקי היה
עושה כמה סיבובים בחדר ותמיד תמיד חוזר ליונתן.
ביום הולדתו התשיעי של יונתן, שהיה יום ההולדת הראשון של
פיצקי, יונתן החליט שהוא יתן לפיצקי מתנה מאוד מיוחדת. יונתן
חשב הרבה זמן על המתנה הכי מוצלחת ולבסוף החליט שהמתנה הכי
טובה תהיה לקחת את פיצקי לטיול בטבע. הוא גם חשב איך הוא יעשה
את זה.
יונתן החליט שהוא יקח חוט ניילון ארוך, כזה שמשתמשים בו לדייג,
ויקשור קצה אחד לרגל של פיצקי וקצה שני לאצבע שלו, כך, שאם
פיצקי יחליט לעוף ולהסתכן באויר הפתוח, חוט הניילון ימשוך את
רגלו ופיצקי מייד יחזור לאצבעו הבטוחה של יונתן.
וכך אכן היה.
יונתן לקח את פיצקי בעדינות וקשר צד אחד לרגלו של פיצקי וצד
שני לאצבעו. כשהכל היה מוכן הוא שם את פיצקי על האצבע ושניהם
הלכו לגן הציבורי, שהיה ממש מעבר לכביש.
בדרך לגן שניהם היו נרגשים. יונתן היה נרגש משום שהוא נותן
לפיצקי מתנה מאוד מיוחדת ופיצקי היה נרגש משום שחש בפעם
הראשונה בחייו רוח בנוצותיו.
"תראה איזה יופי" אמר יונתן לפיצקי כשהגיעו לגן. פיצקי צייץ
בקול וקפץ על אצבעו של יונתן. "תראה את העצים והפרחים והאדמה
והשמיים...אני מקווה שאתה שמח מהמתנה שלי" אמר יונתן בשמחה.
פיצקי ציפצף בקול, כאשר לפתע מתח את כנפיו והחל לעוף אל על.
חוט הניילון נמתח במהירות ואצבעו של יונתן נמשכה למעלה, עד
אותה תחושה של ריפיון שרדפה את יונתן רק דקות מעטות מאוחר
יותר.
החוט ניתק ונפל במהירות ארצה. צד אחד היה עדיין קשור לאצבעו של
יונתן, בצד השני היתה קשורה "פולקע" קטנטנה של תוכי.
יונתן התבונן בשקט מצמרר בפיסת הבשר ומייד הרים מבטו לשמיים
לחפש את פיצקי.
פיצקי עף עוד שניות מעטות שזרזיף של דם מלווה אותו במעופו, כמו
מטוס קל שמשחרר אבקה ציבעונית, עד שצנח במהירות ארצה כשקית מים
כבדה ונשפך על האספלט.
יונתן פתח את פיו ולא יכל להוציא מילה, עייניו התגלגלו
בחוריהן.
חתול שצפה במתרחש חיכה לרגע כמו זה ומיהר לתפוס את התוכי
שצנח.
קרראנץ' ...משקשק נשמע כששבר החתול את מפרקתו של פיצקי (כמו
שכל חיה ממשפחת החתוליים תעשה) ומיאווו...מסופק, כשגרר את
התוכי לאחת הפינות בגן.
ההיסטריה שתפסה את יונתן היתה גם לא צפויה. הוא החל לרוץ באמוק
לעבר ביתו וניסה לברוח מה"פולקע" שרדפה אחריו ללא רחמים, יונתן
רץ מהר ודמעות הציפו את עיניו אולם הוא מעד על שפת המדרכה ונפל
עפ פניו קדימה לעבר הכביש המחוספס והלוהט.
שלמה, נהג המשאית, לא הצליח לבלום בזמן. גולגלתו של יונתן
התפצפצה כמו אגוז בשל.
בכי היה מנת חלקו של שלמה ימים רבים וחודשים ארוכים ושנה אחת.
שלמה בכה כשהניידת המשטרה הגיעה. הוא בכה בתחנת במשטרה. הוא
בכה בבית. הוא בכה כשבית המשפט זיכה אותו. הוא בכה עד שנה אחת
למותו של יונתן, עד שהחליט לשים קץ לחייו.