לפעמים מתחשק לי
לחבק את כל המשוררים
שאינם.
בחובקי את הספר ההוא,
לאחר שמילותיו נזלו לתוכי,
לבי הלם
כבחיבוק.
מתחשק לי לעלות אליו
ולומר לו
"אני כאן. ואני אוהבת"
ללטף ולחייך
ולישון.
ונשארתי שכובה על
הרצפה הקשה והישרה,
מבטי ריחף בחלל החדר,
והיינו לאחד.
יש סיבה לחיות.
אל תהיה עצוב עוד.
בבקשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.