עמרי, אני עצובה. אתה שם?
עמרי, זה אתה?
אה לא, סליחה אדוני,
חשבתי שאתה מישהו אחר.
עמרי, אל תלך, לא עכשיו.
תישאר עוד קצת.
אני לא מבקשת הרבה,
רק מבט,
אולי נגיעה.
עמרי חזרת?
לא, סתם עוד תעתוע של חושיי.
סליחה, ראית במקרה נער עובר פה?
תלתלים ארוכים ועיניים ירוקות,
שיניים לבנות וריסים עדינים.
טוב, תודה בכל מקרה.
כל כך הרבה אנשים,
וודאי אחד מהם ראה אותך בדרכו.
קשה לפספס אותך, עמרי.
הרחוב הזה כל כך ארוך,
כל כך גבוה.
הרוח לא חודרת והקולות לא בורחים.
ילדה, למה את בוכה?
את לא קצת גדולה מידיי לאבד הורים?
לא, לא איבדתי הורים.
אני מחפשת את עמרי, אולי ראית?
אילו רק היה פה שקט,
היית שומע את קריאותיי,
חוזר אליי בריצה,
מנגב לי את הדמעות.
עמרי, אני עצובה עכשיו.