לכל מדינה יש מאכל לאומי משלה, ונו יש פאלפל. האומנם?
לא לנו יש מלוחיה, המלוחיה מבית סבתא עברה מדור לדור במסורת
המשפחתית
ארוחה חגיגית וריחות המטבח עולים עד לתקרה, ומתפזרים לכל עבר.
ערב ראש השנה מתקרב, צריך להכין ארוחת צהריים, צועקת סבתא לאה,
בנות למטבח, קוראת אמא שלי, בואו לעזור בהכנת המלוחיה.
אוף אמרתי :"עוד פעם לקלף בצל, ושום"......
כן, ענתה אמא , לאכול את אוהבת? אז תשתתפי בהכנות.
כמו כולם, לאוכל זה צריך להקדיש הרבה עבודה.
ובעוד אנו מקדישים, את הזמן כולו במבטבח, להכנת ארוחת צהריים,
במקום לשחק בחוץ, מחילה סבתא לשיר בלדינו:"אברטורה לה פורטה
סרה....
ככה עם ניחוחות השום הבצל הכמון,והעוף, ושירת הלדינו של סבתא,
כולנו מלקקים את השפתיים ןמחכים בהנאה למחר בצהריים לארוחה.
אז סבתא סיפרה לנו סיפור:
איש שאהב מאוד מלוחיה- הוא התחתן עם אישה שלאה ידעה לבשל
מאכל זה. האיש חיכה ארוחת צהריים ברטט, הרי כל יום שבת אכלו
מלוחיה אצל אימו. ואז הסתבר לו שאין מלוחיה.
עשיתי חמין הגישה אשתו, בשולחן ערוך לשבת, עם חלה נרות ויין.
אך אני אוהב מלוחיה התרגז.
מצטערת ענתה אשתו, אינני מכירה מאכל זה, ככה הסתיים ירח הדבש,
כל שבוע בהתחלה הלך למסעדה ביפו לאכול מלוחיה, עד שנמאס לו
הגיע לאימא שלו, כל יום שישי בצהריים.
היא אמרה בחיוך: רטצה מלוחיה והוא ענה רוצה.
יום אחד בשבת בערב חלם, אשתו הכינה קדרה מהבילה וגדולה של
מלוחיה, וריח כפי שלא הריח מאודו, ריח גן געדן, אך חסר התרווד.
תביאי לי את התרווד התחיל  לצעוק , בחלום, תרווד, תרווד....
אישתו ניערה אותו, ואמרה לו מה אתה צועק.
אה.. אמר... חלמתי חלום מוזר....
בבוקר אמר לאשתו, את תלכי ללמוד מלוחיה אצל אימי.
בהתחלה ניסתה לצאת מזה שבוע ימים, היא צריכה להיות במטבח..
אני צריכה ללסכת למספרה, ליהגה.. לעשות ציפורננים, פדיקור
מניקור...
וכבר שמה רגל אחת בדלת.
אך חמתה עצרה אותה ואמרה: הדרך אל הגבר - זה האוכל"..
את תלמדי להכין את המלוכיה.
אתם רואים מה זה כוחה של אהבה ושל המאכל הזה סיימה סבתא לאה.
וכך המאכל עבר בתורשה לנכדים, והגיע דור רביעי. דור של הצברים
שאוהבים המבורגר ובשר על האש.
נכנס הנכד הראשון ואמר מה זה הירוק הזה? מלוחיה ענינו כל
המשפחה
בפה מלא חיוך ומלוחיה.
לע עזר כלום אף אחד מהנדכדים החמודים, גם בנים גם בנות לא
רוצים
את המאכל הזה, חבל אתם מפסידים טעם גן עדן.....