New Stage - Go To Main Page

דני צוקר
/
יומן מלחמה

יום 363 למלחמה
יומני היקר,
עוד מעט תעבור שנה מאז התחילה המלחמה בשם המוזר: ''מבצע
מטאטא''. ''רק נפציץ את האויב שהתבצר לאורך הגבול,'' הסביר
ראש הממשלה, ''ומיד יבקש הוא הפסקת אש ואנחנו נכתיב את
התנאים.'' טוב, מאז עברה שנה, וכאלף הרוגים וכעשרת אלפים
פצועים, וזה רק בצד שלנו. כן, אני יודע שאני 'תבוסתן יפה
נפש', אבל מה לעשות, אני סופר גם את המתים של הצד השני, לא רק
את האזרחים התמימים, את הילדים, את האמהות, את הנשים, גם את
החיילים... או כן, כוחות אויב, מחבלים, טרוריסטים, איך שלא
תקרא להם, הם קורבנות של המנהיגים שלהם, כמו שאנחנו קורבנות
של המנהיגים שלנו. נכון, הם סובלים יותר, והתוצאה היא ללא ספק
לטובתנו, משהו כמו עשרים אלף לאלף אחד. מלחמה היא הספורט
היחיד שמגיעים לתוצאות מרשימות כל כך. אחריה בהפרש ניכר עומד
הכדורסל, שם לא עוברים את המאתיים.
''כמה-כמה היום?'' שואל נכדי בן השבע, שאינו הולך לבית הספר
בגלל המלחמה, וזו דרכו לתרגל את ידיעותיו בחשבון.
''מאתיים-עשרים-ושניים לחמישים-וחמישה, לטובתנו.'' אני משיב.
''בלי פצועים קשה?'' שואל הוא. ''נטו,'' אני משיב, ''רק
הרוגים.'' כך נמשך הדבר ונמשך, משווים הרוגים ופצועים ותמיד
אנחנו מנצחים, כבר עוד מעט שנה וכל הזמן מנצחים.
אבא שלו בחיל אוויר, החיל שעושה את המלחמה, ואמא שלו אחות,
לכן מגויסת כל הזמן. ואני מלמד אותו חשבון וגם קצת אזרחות
טובה. הוא כותב כל יום מכתב לחייל אלמוני.
היום כתב: ''לחייל הגיבור שלום!
''אני מכנה בך, שאתה יחול ללחם בעד ארצנו. ותסכור את
טרומפנדור, שאיה גיבור והמר: טוב למות בהד ארצנו. אבל כולם
יודים שעל באמת המר: יופטפויהמט נפצתי. אז אני מהחל לכה שתהיה
גם עתה גיבור ותגיד: 'יופטפויומט המלחמה הזותי.'
חושב אליך ארבה,
איתי''
יומני היקר, בחוץ שוב קיץ חם, אחרי חורף קר, והקטיושות שוב
מתפוצצות, אבל זה לא חשוב כי כבר כל הבתים נחרבו. אכתוב לך
מחר, עכשיו לילה טוב. יופטפויומט! אי אפשר לישון מרוב הבומים.
שלך,
אני



יום 364 למלחמה
יומני היקר!
ראש הממשלה דיבר בטלוויזיה ואמר שאנחנו מנצחים, רק עוד מעט
והכול יהיה ורוד, בעצם זה כבר ורוד מהעשן. רק ייפסקו הקטיושות
ואלף המחבלים, הטרוריסטים, יימח שמם, ייהרגו כולם, כי הם לא
בורחים, בטח נותנים להם סמים. ברגע שנגמור את כולם - זה בתנאי
שלא יבואו עוד מיליון מתנדבים, שונאי ישראל וכאלה - בבת אחת
כל הבתים ההרוסים יתרוממו, כמו בסרט שמקרינים הפוך, ונגד חוקי
האנטרופיה, כי הראש היהודי עושה לנו פטנטים. וגם המתים יקומו
מהקבר, כך הבטיח הרב הראשי, והוא יודע - יש לו קשר ישיר עם
אלוקים (אסור לכתוב אלוהים מחמת הקדושה, וכידוע הבמה איננה
בדיוק מקום טהור, בייחוד בענייני אישות, ראה ענבל טננבאום).
זה כמו איוב שבמקום הילדים הישנים שהרחמן הרג לו, ארגן לו
ילדים חדשים, אפילו יותר יפים, רק שלא יתבכיין.
איתי עושה תרגילי חשבון מסובכים, הוא פיתח את הנוסחה הבאה:
ניצחון=v(ויקטורי) מספר הרוגים שלנו=k (קדושים) מספר הרוגים
שלהם=p (פגרים) אז אםv=p/k   >1 אז אנחנו מנצחים, וגודל
הניצחון ביחס ישר לp-. בינתיים הניצחון שווה 20 אבל אם נוסיף
גם את הפצועים קשה ופגועי החרדה זה כבר לא כל כך ניצחון. אבל
הסברתי לו שזה צריך להיות נטו, כדי שהוא לא יפגע במורל,
ושהאוהדים, אלה שבעורף, ימשיכו לעודד את הנבחרת שלנו. כמו:
''אל אל ישראל!'' ו''צריך להמשיך ללכת'', אז איתי אמר: ''מה
ללכת? אנחנו כל הזמן במקלט.''
טוב, הוא עוד קטן ולא מבין את ראש הממשלה, אז הוא שואל: ''כמה
זמן עוד ננצח, עד שנפסיד?'' רציתי להגיד לו שכבר הפסדנו,
והנוסחה שהמציא היא לא מדד מדויק לניצחון, אבל אסור להוריד את
המורל.
החדשות באמת משמחות, עוד מעט יהיה יום הולדת למלחמה, וזו כבר
מתווספת למלחמות השחרור, כמה הרבה פעמים השתחררנו! ועוד פעם
ננצח מעטים מול רבים, כי אנחנו צודקים, הם הורגים אזרחים
בכוונה, אבל אנחנו רק בטעות, אנחנו צבא מוסרי ולא כנופיה של
מחבלים. שלא לדבר שהקוידש-בוירוכו איתנו. וזה בטוח, הרב הראשי
אמר, והוא יודע - יש לו איתו קשר ישיר באימייל. וזה הכול חבלי
משיח, רק לא ידעתי שצריך לסלול למשיח קודשנו שביל של גוויות.
שלא לדבר שתהיה לו בעיה עם הטומאה.
למי להאמין? ראש הממשלה משקר, שר הביטחון מברבר, שמעון פרס
מקטר, אז רק לאבינו שבשמיים, הוא יצילנו מידם; אוכלי שרצים
ובועלי נידה, רחמנא-לצלן.
התפללתי ערבית ועכשיו אני עייף, מחר צריכים לקום בבוקר להניח
תפילין ולהתפלל שחרית.
לילה טוב יומני היקר,
(בעה''ש)
אני



בס"ד
יום 365 למלחמה
שלום יומני היקר!
היום יום הולדת למלחמה, בעזרת השם, ואני מרגיש טוב, מצאתי את
השלווה. קמתי, רחצתי פנים, נישקתי את המזוזה, כרכתי את
התפילין על הזרוע, כמו שלימד אותי הרב. התפללתי וגם קראתי
תהילים. בלילה בא אליי השם, וסיפר לי שזו תחילת הגאולה, ואני
נבחרתי לבשר אותה. בסוף אמר: ''בני צא ובשר לעולם, כי מלאה
כוס הדמעות.'' היית מאמין? אני החוזר בתשובה מועדף על כל
הרבנים הצדיקים.
איתי הסתכל עליי בעצב ואמר: ''סבא התחרפנת?'' ''לא נכד,''
השבתי לו, ''דיברתי עם הקוידש-בוירוכו והוא אמר שאני משיח
קודשנו.'' אני לא יודע למה אבל איתי פרץ בבכי. ''סבא,'' הוא
יילל, ''ירדת מהפסים. התחלת לדבר כמו דוס.''
החלטתי שאני צריך לצאת מהמקלט, שני בחורים נלחמו איתי ולא
הרשו לי לצאת, ביקשתי מהשם שייתן לי כוח, אחרת איך תעבור
הבשורה. הבנתי שלא אצליח להתגבר עליהם אז פעלתי נגדם
בתחבולות. עשיתי את עצמי משוגע, והתחלתי לדבר בלי קשר...
עכשיו מחכים לאמבולנס שייקח אותי לבית המשוגעים... או, אני
שומע אותם באים, אז היה שלום יומני היקר, אני לא בטוח שירשו
לי לכתוב. גם הגיע הזמן שאחליף יומן. יומני החדש הוא מגילת
אש, עליה כותבים בדם, זו דרכו של משיח.
על החתום
התשבי זכור לטוב
ונאמר אמן



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/10/06 21:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דני צוקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה