שוב לקום בבוקר.
שוב לגלות שהעולם הנפלא הזה היה רק חלום.
שוב להתארגן בחוסר חשק.
שוב לפתוח חדשות ולראות תמונות של מי שעד אתמול היה איתנו
ומאתמול כבר לא.
שוב לצאת מהבית בעייפות מוחלטת.
שוב להעביר יום שלם בדאגות לאנשים שאתה אוהב שמה קרה להם משהו
(תאונה, פיגוע, אחר).
שוב לחזור הביתה ולגלות שלפחות היום כולם בסדר.
שוב לפתוח בערב חדשות ולראות תמונות של מי שעד היום היה איתנו
ומהיום כבר לא.
שוב ללכת לישון מלא דאגות מזה שמחר אתה צריך להיות במקום אחד
ושאהובייך צריכים להיות במקום אחר (שמה ייקרה להם משהו -
תאונה, פיגוע, אחר).

רוב האנשים קוראים לזה שיגרה.
אני קורא לזה - שיגרע.