אני יודעת שעכשיו הכל מרגיש כאילו אין עולם בלעדייך אהוב שלי
אבל חייב העולם להתאפס על עצמו ולהבחין במציאות.
אומנם ליבי מלא מכאוב על טעויותיי אך אם תודי בזה,
כמוך- רבות טעויותיו.
עולם שלם ומלואו תוהה לדעת ,לאן נעלמה הרומנטיקה
וכיצד נשאלות שאלות המובן מאליו,
ומעטים אלה אשר מודים ומבקשים תיקון.

אני יודעת שליבי זועק צעקות שווא
ואין לוחם על מי שאינו רוצה שילחמו - כמוך.
טעויות הם נצר האתמול כדי מבחין באהבת אמת.
ובהפסדם, מאוחר מדי בכדי לתקנם או לקבלם.
הלוואי הייתי רואה בעינייך זעקות ליבך אליי אבל אינני רואה.
אני אוהבת אותך ובך נשבעתי, גופי נשבע שיד אחר לא תהיה אמת
וללא אמת בי או בך אין תקווה.
וחוסר תקווה היא כאב וצרות - עוד לפני הטעות.

אני יודעת ומרגישה ומקווה כי אהבתך אמת וכי ליבך אינו שוכח
אך מעשייך לי התעללות נפשית ולמרות כל מאמרות השווא על הקשה
והמותר, שקר דברי חוכמה.
חרגת מכל גבולותייך ואמונתך בך קטנה, שקרייך היו עבורי מחסום
ממנו ברחתי ובתוך תוכי עוד מקווה לברוח,
וכל גורמי אופן היותך, להתאהבות בך אינם אתה אחר,
ואינני רוצה לברוח - כמוך.

אני יודעת ומרגישה כי לא הלכתי בדרך לבן הטוהר וכי אף נשענתי
יותר מדי במי שאתה.
אך אינני יכולה כמוך לשנות אורך חיי בשל שלב בחיי.
אמונתי גדולה מדי ובליבי אותו החלום לאביר על סוס הלבן
ולא אתן שינוי בי, כי הוא יבוא.

חוששת אני מפנייך ומאותה האהבה שאני רוחשת לאדם אשר נשבה בתוך
עולם של אמונה כי הוא מציאותי ולא סמך על עצמו.
אשליות כאלה, הרחק מהם אברח.
ולנצח האמין כי מטוהר רגש נשיקה מתקיימת. ואין צורך בנוסף.

הנח לי לחטוא שוב - כמוני.