לבכי לישון כבר עליזה
 השעה מאוחרת
    צעקה אמא
לילדתה המהורהרת.

עליזה שוכבת קוראת לה בספר
 עם פנס מתחת לשמיכה,
   אמנם כבר מאוחר
  אך אם היא לא תדע,
     הכל יהיה בסדר.

 לפתע הדלת נפתחה
  בעיטה מרגל לבנה,
    אור המסדרון
    מסנוור נורא.

   רעש ובלאגן נורא
   ולפתע נשמע;
"צאי מייד מתחת השמיכה".
     עליזה ביד רועדת הציצה:

ארנב גדול
ארנב לבן,
ארנב מפחיד,
פרווה מוכתמת,
מכוסה דם.
רובה ביד
שפם מלוכלך,
אוזניו זקורות
וסיגריה בבדל שפתיו.

עליזה רועדת
עומדת לצווח,
ממש מפוחדת
עוד קצר למוח?

  "סלחי לי ילדה,
  נתקעתי בלי אש
לאחר הארוחה, כידוע,
אין כמו סיגרית חשיש.

נו, מה יש קטנה,
לאן הלשון שלך נעלמה?
נשך החתול? בלע הדג?
קשה לענות מילה אחת?".

עליזה מוכת תדהמה,
עיניה פעורות ופיה נפתח:
"מהיכן כל הכתמים על הפרווה?
מה זה חשיש? ואיזה מין רובה?
ומה יצור כמוך בביתי עושה?
באת את להפחיד או לספר בדיחה?
איזה מין יצור בכלל אתה?"

הארנב ההרהר לרגע,
וענה:
"הכתמים מהספגטי בארוחה,
חשיש זה סם
וזה הנגב שלי, הוא תת מקלע.
אני פה כרגע רק בהפסקה
מנסה לנוח ולהירגע,
אני ארנב
ועוד לא ענית לי, על השאלה.

"לא אין לי פה אש,
  אני רק ילדה,
תשאל את אמא במטבח
  בטוח יש לה,
  ו.. בהצלחה."

"אופס,
במטבח את אומרת?"
"למה אופס" תוהה עליזה.
"היא צרחה והרימה מחבת,
נאלצתי לירות בה אחד.
 
  איזה בעאסה,
 עכשיו אין לי אש.
      נו טוב,
   חייב לזוז,
מלחמה מתחילה
  בדיוק בשש."