הכול התחיל באי הבנה...
מבטי נפגש במבטך ואני כבר הייתי בטוחה...
בטוחה שאין זה מקרה ,בטוחה שאת מבטך אלי אתה מכוון.
דמיוני השתחרר ,מחשבות על עתיד וורוד ויפיפה המחכה לי מעבר
לפינה..
כל מה שאני צריכה לעשות זה לחייך לא? ואתה כבר תבין שהלב שלי
מוכן...
מאותו רגע, כל דבר קטן הוא סימן ,גורל,יד אלוהים,נגיעות
מלאכים...בדיוק מה שההורוסקופ אמר...
וזהו! כבר אין דרך חזרה ואין מקום להיגיון ,כל שנותר הוא לקוות
שהכיוון נכון...
עובר יום ועוד יום,פגישה מקרית ,חיוך "הדדי" הופכים את חיי על
פיהם וכל מילה מקבלת משמעות חדשה...
עד שמגיע השלב בו שום דבר לא קורה ואשליות עולות ומשתלטות...
לא יכול להיות שהכול אי הבנה ,האם אני עד כדי כך תמימה?
האם הכול היה פרי דמיוני או יש דברים בגו? האם שוב הדמיון בגד
בלבי וחשב רק על עצמו?