אני
עומדת כנגד הרוח,
עוצרת אותה בגופי.
הפחד נשאר על קיר מרוח,
מנסה להבין בעצמי
איפה הכל השתבש?
זה לא אתה, זו אני?
רגשותיך נמסים כמו גלידה בקיץ,
רואה אותם מתמוססים מול עיניי,
יחד עם כל האשליות.
כנראה שתמיד היית מספר אחד במירוץ,
ואני תמיד במקום שני.
רצתי להקיא את כל המחשבות עליך,
לא רוצה יותר לסבול.
הקאתי את כל התירוצים,
את כל האכזבות, את האדישות, את ההיעלמויות.
אפילו הקאתי את כל המחמאות.
כי בסופו של דבר זה עשה לי רק רע,
השקרים האלה.
אחרי ההקאה בא השחרור ועם השחרור הגיעה הקלה.
ואתה שוב נשארת אחד, שוב נשארת עם עצמך,
בדיוק כמו שהיית בהתחלה.