יום שלישי, 14:40
הרגשתי איך הכדור עומד לנחות בדיוק לידי. מיקמתי את עצמי,
ובעטתי בו ברגע שנגע ברצפה. הכנסתי את הכדור לשער. "לירון, כל
הכבוד!" כולם הריעו לי ושמחו על הניצחון. רק פינחס הטמבל הזה
לא התלהב בכלל, "אז מה אם הכנסת גול", הוא מלמל בפניי. אני
שונא אותו. אף פעם לא שמח כששמחים, אף פעם לא עצוב כשעצובים,
כאילו בכוונה לא מעניין אותו כלום. רק הערות מפגרות יש לו
להגיד. גם אם תהיה פה מלחמה, וכולם יכנסו למקלטים, פינחס ילך
ברחוב ויקלל בשקט את הפגזים שקורעים לו את הצורה. הלוואי שזה
יקרה, נמאס לי ממנו כל כך.

יום רביעי, 10:23
"מאיה, בואי רגע, אני רוצה לדבר איתך על משהו".
"מה העניין?" מאיה תמיד ניגשת ישר לעניינים. "מה את חושבת על
פינחס?" שאלתי אותה, קצת מהסס, "כלומר, את מכירה מישהו שבכלל
חבר שלו?" מאיה שתקה רגע ואמרה "לירון, אתה יודע שפינחס הוא
אוטיסט והוא לא כל כך מביע רגשות. קשה להיות חברים שלו. באמת
שניסיתי אבל אני לא יכולה".
"אבל הוא לא יכול להיות אוטיסט יותר נחמד? הוא ממש קרצייה
לפעמים".
"אין מה לעשות, ככה הוא. תשלים עם זה".

יום ראשון, 15:20
אני בדיוק סוגר את הלוקר שלי, אחרי שהכנסתי את כל הספרים שאני
לא צריך, במיוחד את ספר אזרחות הכנסתי ללוקר, עמוק בפנים, כדי
שאני לא אצטרך אפילו לראות אותו. אני שונא אזרחות. פינחס מתקרב
אליי. אני מקווה שהוא לא יתחיל לדבר איתי, כואב לי הראש ואין
לי כוח אליו.
"לירון, מה המצב?"
"בסדר, פינחס, מה קורה?"
"תקשיב, אתה חייב לעשות לי טובה".
"אני מקשיב", ניסיתי להישמע סבלני.
"אני צריך לשים משהו בלוקר שלך".
"מה בדיוק?"
"נו, אני לא יכול להגיד, זה כל הקטע".
"אז אני לא יכול לתת לך להשתמש בלוקר שלי".
"נו, אתה לא חבר, מה אכפת לך? זה רק ללילה אחד!"
"תביא, אני אכניס את זה".
"תודה גבר, אין כמוך! מחר על הבוקר אני לוקח את זה".
הוא חייב לדבר כל כך לאט? אוף!

יום שני, 08:03
כל הלוקר שלי מסריח מריבת אוכמניות. כל הדפים נדבקו אחד לשני,
כל המחברות הלכו. חצי שנה של קריעת תחת הלכה לאיבוד. למה? אני
לא מאשים את פינחס, אני עשיתי טעות, נתתי לו להשתמש בלוקר שלי.
"אתה רואה? לא היית צריך להסכים לי", מה הוא רוצה? מכות?
"עכשיו כל הלוקר שלך מסריח".
"כן, שמתי לב. באמת לא אתן לך להבא".
"אבל תקשיב, אני ממש מצטער, פשוט שכחתי לסגור טוב את המכסה, לא
חשבתי שזה יקרה".
הוא חייב לדבר כל כך לאט? אוף!
"בסדר, בקטנה, אני אסתדר".

יום שלישי, 14:40
"פינחס!" צעקתי כשבחרתי בו להיות בקבוצה שלי, "אני בוחר
בפינחס!"
הוא הגיע לצד שלי של המגרש. אני כל כך אוהב את הטקס של חלוקת
הכוחות, כשכל אחד עובר מהאמצע של המגרש לאחד הצדדים.
עכשיו אני יודע שגם אם הכדור יגיע אליי, אני אבעט אותו אל
פינחס, שירגיש שגם הוא עושה משהו. לראות את החיוך המפגר שלו על
הפנים עושה לי טוב. אין מה לעשות, אני פשוט אוהב את בן האדם
הזה.