היא קמה בבוקר ב6:10, כמו שהיא קמה כל בוקר, היא התארגנה לבית
ספר והלכה לתחנה. כשהגיע האוטובוס היא עלתה עליו בחוסר חשק
מוחלט אבל גם בחוסר ברירה. כשהיא עלתה היא הרימה את ראשה,שהיה
שפוף בדרך כלל, והיא ראתה אותו. הוא היה רזה בעל עור שחום בהיר
ועיניים שחורות עמוקות  היה לו שער חום בהיר ארוך שהשתרע לו
בהנאה על הכתפיים המעוצבות להפליא. פתאום היא נזכרה שחברה שלה
סיפרה לה שיש נהג אוטובוס חדש ושהוא ניראה "סוף העולם", אבל
הוא מבחינתה ניראה "סוף העולם ימינה", הוא היה הגבר הכי מושלם
שפגשה בחייה. הוא נתן לה סיבה לבוא לבית הספר, היא הייתה נוסעת
בבוקר וחוזרת בשביעית שמינית  (אפילו בימים שלא היה לה שביעית
שמינית) רק כדי לנסוע איתו הביתה. כל פעם כשהיא עלתה או ירדה
מהאוטובוס היא הייתה אומרת לו שלום ותודה והוא היה מחייך אליה
חיוך כמעט מלא. פעם אחת היא הייתה היחידה שנשארה שביעית שמינית
מהמושב שלה, היא ישבה בספסל הכי קרוב אליו והתחילה לבהות בו.
כשהוא שם לב לזה שהיא בוהה בו הוא חייך בנימוס ושאל - מכיוון
שאנחנו לבד באוטובוס,אכפת לך שאני אעשן פה? היא לא ידעה מה
להגיד, היא הייתה בשוק. אהוב ליבה, הסיבה היחידה שבגללה היא
באה לבית ספר, מעשן.
זה הדבר שהיא שנאה יותר מכל.היא נאלצה לחזור למצבה הקודם
ולקוות לטוב, שלא מעשן.