אור כחול של ירח מלא מאיר את הסביבה.
לפעמים נדמה שהוא זה שמאיר את האופל, ולפעמים נדמה שאפילו אורו
הבוהק לא מצליח לגבור על החושך.
שערי השמים הגדולים והכבדים כבר נפתחו על ידי מלאכים לבנים
בעלי כנפיים רכות ושרביטים נוצצים.
לקחו אותך ממני.
ההד, הצעקות, הבכי.
כמו שדים שרוקדים לתוך גופך, מתנכלים לנשימתך.
אתה עטוף עכשיו ברחמי האלוהים, מוגן ע"י אותם המלאכים השומרים,
ופה מתחולל מחול השדים.
ממשיך וממשיך ולא נפסק. מערבולת גדולה שסוחפת הכל בדהרה,
ולוקחת אתה כל זיכרון שנשאר לי ממך.
כל-כך הרבה דברים רציתי להגיד לך, והם הופיעו פה כל-כך מהר
במקומך.
ההד, הצעקות, הבכי.
מי יודע אם זה יגמר אי פעם.
האהבה הגדולה שלנו עדיין מהדהדת פה, מרגישה אותה ממקום משכבך
באדמה, ועד למקום צפייתך בשמים.
סוחפת, מהדהדת, לוחשת.
ההילה הגדולה שעוטפת אותך, היא זו שמוליכה, מנווטת אותי, אל
תוך מחול השדים המטורף הזה.
הם רוקדים אל תוך הלב, הנשמה, כל-כך שונים ממך. כל-כך לא אתה.
רוצה לראותך שוב. רק לעוד רגע קטן, להגיד לך שאהבתנו גדולה
יותר מכל דבר,
ועליה אפילו מחול בלתי פוסק של שדים לא יגבר.