קרן אחרונה חלפה נשכחה.
השחר עוד רק בגדר הבטחה.
השחור אפל יותר.
בתוך חיקו מתחפר.
נקודה בה המטוטלת נעצרת...
היא תנועתה אינה מקמרת.
מגע ריסים מרצד כשלהבות.
הנשימה טרם חמקה מהריאות.
מוקדם מידיי להתעורר.
חלום בקוריו מסתחרר.
השהות בה צוברת...
כמו עצמה אינה סופרת.
צעדים רכים נועלים דלתות.
נבלעים חרש לתוך עקבות.
גם אין בה שום היגיון,
להתפשט ולשכב לישון.
ההיקף בה מתפורר...
כמו חלקיו אינו מחבר.
נקודה המתה בגוף הזמן,
מגעה איבד בסובב עניין.
נקודה החיה אחרת...
היא מעצמה משתחררת.
בלב הרף תום נוצרת,
ואת סף חיי המחר עוברת. |
