נתקל בעוד קיר,
רק הראש נשאר חצוי,
מתמרן בין מכשולים שנזרקים לעברי...
נכנס בעוד דרך, שהתהפכה לי הארץ,
אולי עוד אמצא בה תשובה...
הולך ובערך נזכר שוב בחדר
באותו זקן חכם, שחשב על העבר,
ממשיך וכמעט נאבד המוצא,
עוד רגע ויגיע המחר...
בתוך מערבולת,
ארוכה ומפותלת,
ממשיך אל האור בקצה...
אני נופל וכבר שקט,
מתמזג עם העפר,
מתי אגיע לשם?!
שוב עולה אל הגג וקופץ אל אתמול,
מביט אל העתיד הלא רחוק,
שוב רואה את הדרך וזו אותה הארץ,
זוחל זוחל וכמעט נשבר...
נופל אל תהום,
אל החור הפעור לי,
נכנס באותה מערבולת,
רואה שחור ולבן מסתובב לי בפנים
והאור מתרחק לעיתים...
בתוך מערבולת,
ארוכה ומפותלת,
ממשיך אל האור בקצה...
אני נופל וכבר שקט,
מתמזג עם העפר,
מתי אגיע לשם?!
והדרך ארוכה, נמשכת כמו נצח
והאור מתרחק, לעיתים מתהפך
ואין פתרון וכבר אין לי מוצא,
אולי תגלו לי כבר את התשובה?
בתוך מערבולת,
ארוכה ומפותלת,
ממשיך אל האור בקצה...
אני נופל וכבר שקט,
מתמזג עם העפר,
מתי אגיע לשם?! |
