ובמקום לאהוב אותו לימדתי אותו לצחוק ובמקום לאהוב אותו לימדתי
אותו לשחק במשחקים שלי, ליפול ביחד איתי לתוך העולם הקטן שלי
שמבחינתו הוא היה ענק ומושלם, ובמקום לבקש יותר מקצת חיוך
מטופש שלי הוא נפל לתוך המשחקים שלי התאהב איתי ביחד בעולם
הקטן הזה שלי שמבחינתו היה ענק, ומתאים בדיוק לשנינו. ולא
ידעתי מה זה אהבה רק מה זה שמחה, ואתו לא ידעתי מה זה עצב רק
מה זה דמעות שליוו אותי במשך כל אותם הימים השמחים והעצובים
שרצו להרוס לי את המשחקים שבניתי לעצמי כדי להתחזק ולא
להישבר.
ולאהוב אותו היה סוג של חלום, מן דבר לא מציאותי שהבטתי עליו
דרך חלון זכוכית מאוד דק, כמעט נוגעת אבל לא, כמעט מריחה אבל
לא, כמעט מרגישה אבל לא, כמעט מושלם אבל לא. איזה חלום זה היה
הימים לצדך, איזה חלום זה היה השעות שבכיתי בגללך איזה חלום זה
היה הצחוק שגלגלתי בזכותך איזה מן חלום זה היה סוג של אהבה
רחוקה שנתתי לך למענך, וזה לא היה למעננו, לא רציתי לאהוב לא
אותך ולא אף אחד, רציתי רק קצת כיף, שתלמד אותי מגע ואני אלמד
אותך שמחת חיים, בלי רגשות מעורבים, בלי דמעות מיותרות, בלי
עתיד משותף, בלי עבר כואב, בלי שיר "שלנו", אבל עם נרות ליד
המיטה ופה ושם מתנה, מכתבי זימה, יין ושתי כוסות על השולחן,
חבילת קונדומים מהמשובחים בתוך המגירה, ובבקשה בלי אהבה...

ובמקום לאהוב אותך בלעתי את הרוק וברחתי איתך לעוד משחק,
ובמקום לתת לך את כל מה שנתת לי צחקתי בתוך הידיים שלך זרמתי
עם המילים הקצרות והקולעות שלך שהיו הדבר הראשון שנגע לי באמת
בלב. בטח שלא הייתי מלאך, אפילו לא קרוב, נכון לא שיקרתי, נכון
הייתה שם אהבה, נכון רציתי אותך אבל לא רק אותך, נכון היית
הרבה בשבילי אבל לא הכל, נכון שישנתי לידך אבל גנבתי לך כל
לילה את השמיכה, נכון קמתי בידיים שלך אבל שכחתי שאתה שם,
ונכון בשבילך הייתי הכל אבל בשבילי היית הרבה.

הנה עוד רגע קפץ לי לראש, הנה עוד חיוך שלך עלה לי למחשבה,
אפילו שאין לי בשבילך אהבה, עדיין יש לך אצלי מקום לזיכרון,
סוג של יופי נעורים שאף פעם לא אאבד כי זה כמו תווי פנים יפות
שפשוט לא משתנות גם בגיל 90. אני יודעת שהבטחנו אחד לשני
שלמקום שלנו אף אחד לא יתקרב כי זה רק שלנו, זה העולם הקטן
שהיה פעם רק שלי ועכשיו הוא רק שלנו, וכן לשם אף אחד לא יכנס,
אני יודעת שהיינו אבל עכשיו אנחנו לא ופתאום זה הרבה יותר רחוק
ממה שנדמה לי, עברו חודשים על חודשים וההרגשה משתנה והאהבה
אליך מתפוררת והיופי בפניך כבר לא נראה לי, והמשיכה שפעם הייתה
לי אליך כבר לא קיימת, ואפילו אם תתקרב ממש קרוב אליי במרחק
נגיעה, אפילו במרחק נשיפה ותצמיד את גופי לשלך, ותפיל אותי
למיטה ותנשק את גופי בכל פיסת עור חשופה, אפילו עם נר ליד
המיטה ויין לא רגיל, וחבילת קונדומים משובחים במגירה, אני לא
ארצה אותך, ולא אמשך אליך, ולא משנה עד כמה חזק ואמתי זה יהיה
זה כבר לא יחזור, זה כבר מת.

אני נזכרת ברגעי המין שלנו, מעטים כל כך אבל  מורכבים, מעטים
כל כך אבל עמוקים, לא בצורה פיזית בצורה נפשית, וכמה שהיית
עדין עם גופי, וכמה רצית רק להנאתי, וכמה שהיה לך קשה להכאיב
לי, הכי בעדינות הכי ברכות, כמה שיותר באהבה בליטופים התחננת
שאני אוציא קולות הנאה, כי בלי זה אתה לא נהנה, כי בלי זה כאב
גם לך, ואני כמו בדרכי המגעילה שוב לא החזרתי אהבה, שוב
התרחקתי כמה שיותר ממך, ודמיינתי מישהו אחר, ידיך נגעו בשדיי
אבל דמיינתי ידיים אחרות, הזיעה שלך נצמדה לעורי אבל הרחתי
זיעה אחרת, ואני בדרך הדוחה הזאת שלי התעלסתי עם מישהו אחר
בדמיוני, וכשהכל היה נגמר ורק השקט היה נשאר, הייתי נשכבת על
הגב בקושי מביטה על גופך, בקושי נוגעת בעורך, בקושי רוצה להריח
אותך, סוג של ריחוק, אולי אפילו ריחוף, אתה היית מבקש אהבה,
מחפש את החיבוק והנשיקה, את המילים הנכונות והנוגעות, דרשת את
מה שאני בקושי יכולתי לתת לך, בקושי שרציתי.
וככה עוד לילה עבר, זה היה נראה לי שבינינו שום דבר לא נשאר,
אבל אצלך הכל נשאר ואפילו צף, קלעת למעני צמות של רגשות, שרת
לי אהבה, ניגנת לי עתיד, כל מנגינה שארצה כל תו היה למעני
ולמען חיוכי, למען סוג של אהבה שאעניק לך, ואני עם כל החום
שבעולם הייתי צוחקת ונופלת על הכר שלך, מתכסה כמה שיותר כדי
שלא תביט בגופי הערום כי הרגשתי חשופה נפשית ככה, אתה היית
משתכר רק מלהביט בעיניי המחייכות שחייכו לך ובגללך, שהאור שבהם
היה למענך, ופתאום הרגשת שאתה הכל בשבילי אפילו שידעת שאתה רק
הרבה.