אז זה התחיל מזמן.  
למען האמת זה התחיל כל כך מזמן שאיש אינו יכול להעיד על מה
שקרה שם, אין שום ספר היסטורי או כתב עתיק שיכול לספר על כך,
ולמרות כל זאת יש רק אדם אחד שמכיר היטב את הסיפור, האדם הזה
הוא אני.
 אז כן, זה אכן התחיל מזמן, שנת 715 לפני הספירה ליתר דיוק,
וזה קרה במצרים העתיקה.
היא, אלסדרה, היתה פועלת אדמה פשוטה, פשוטה יותר ממנה לא יכול
להיות אף אדם. אך למרות העובדה שהיתה היא סתם עובדת אדמה, לא
הכי יפה שבעולם, הלבוש שלה היה לא משהו בכלל והשיער שלה תמיד
היה מבולגן, אף לו גבר אחד לא יכול שלא להתאהב בה.
לאלסדרה היה אופי מקסים, היא ידעה לצחוק ולהצחיק גם כשהיה
עצוב, היה הייתה טובה  אך גם רעה כשהיה צריך, היא היתה בחורה
כשרונית שבזמנים החופשיים שלה ישבה וכתבה סיפורים על החיים
שלה, החיים הפשוטים.
אלסדרה עבדה מדי יום ביומו בשדה על גדות נהר הנילוס, היא
השקתה, קיצצה ובעיקר שמרה על שדה הקוצים של עדין.
 עדין היתה אחת הנשים היפות והעשירות של מצרים, היא גרה בבית
גדול ובתוכו עשרות פסלוני זהב, אמבט זהב והמים שזרמו אליו נראו
כאילו נצבעו בצבע כסף. היא חיה לבד אך גברים לא הפסיקו לבקר
בביתה ביום כמו שגם בלילה, היא היתה בקשר נפלא עם מלך מצרים
ועם כל שריו, השם שלה תמיד היה לפניה ובכל זאת עדין לא היתה
מאושרת. את חוסר האושר שלה היא ביטאה בגידול שדה הקוצים.
את אלסדרה עדין פגשה באחד הביקורים שלה בארמונו של מלך מצרים,
היא לא הבינה מה בדיוק גרם לה לעשות את מה שעשתה, אבל היא
ניגשה אל אלסדרה והציעה לה תנאים טובים יותר ממה שהיא מקבלת
בארמונו של המלך, אלסדרה כמובן הסכימה וכך בעצם נוצר מצב שעדין
הבריחה אליה את אלסדרה. עובדה שמלך מצרים לא שם לב אליה אף
פעם.
 מדי יום ביומו כשאלסדרה היתה מתעוררת, עדין היתה נותנת לה
אוכל ומים לארוחת הבוקר. הרושם הראשוני שנוצר הוא שעדין משרתת
את אלסדרה ולא להפך, אך מיד לאחר ארוחת הבוקר, אלסדרה היתה
הולכת להכין אמבט חם לעדין, לאחר מכן היתה רוחצת אותה וכשזו
היתה יבשה, לבושה ומוכנה לצאת אל העיר, אלסדרה היתה מסרקת את
שיערה החום והגלי, שהיה לה נעים מאוד למגע.
אחרי שעדין היתה עוזבת את הבית, אלסדרה היתה עוסקת בשדה הקוצים
עד לשעות הצהרים שבהן היתה מפסיקה מעט בכדי לאכול ומיד ממשיכה
עד שעות השקיעה המוקדמות.
 יום אחד, כמה שעות לפני תחילת השקיעה, הגיעה עדין אל שדה
הקוצים והזמינה את אלסדרה להכנס אל הבית. אלסדרה נכנסה אל חדר
האורחים והתיישבה על הריצפה מכיוון שבגדיה היו מולכלכים מדי,
אך עדין הרימה אותה וביקשה ממנה להתיישב מולה על אחת מכורסאות
העור הרבות שניצבו בחדר. כשזו התיישבה החלה עדין לדבר איתה
כאילו הייתה לה לחברה וותיקה וטובה ביותר. היא סיפרה לה על
ילדותה, איך נהיתה עשירה כל כך, ולמה היא חושבת שאינה יכול
להנשא עדיין לאף גבר.
אחרי שסיימה ביקשה עדין מאלסדרה שזו תספר על עצמה, אך לאלסדרה
לא היה ממש מה לספר וזאת מכיוון שהיא נולדה למשפחה ענייה מאוד
שמכרה אותה כשהגיעה לגיל עשר למלך מצרים לעבדות, ומאז עבדה ללא
הפסקה אצל המלך מבלי שמישהו אי פעם יגיד לה תודה על העבודה
שהיא עושה.
אחרי שהשיחה הסתיימה, הרגישה עדין משונה מאוד, היא הרגישה
כאילו אותה אלסדרה, האשה שהיא אשה בדיוק כמוה, הצליחה כך או
אחרת להקסים אותה באותה דרך שבו הקסימה גברים. בהתחלה עדין
סירבה לקבל את העובדה הזו, אך לאחר זמן מה היא הכירה בכך
שנמשכת לאלסדרה כמו שאשה נמשכת לגבר, ומאוחר יותר אחרי שמצאה
את אחד הסיפורים של אלסדרה הבינה עדין כי ההרגשה הזו משותפת
לשתיהן וכי את הרגשות האלה צריך לשמור בסודי סודות, מאחורי
עשרות מנעולים ודלת פלדה גדולה, כי אחרת הצרות לא יאחרו לבוא.
והצרות לא איחרו לבוא.
 הכל החל כאשר אחד משרי המלך שביקר את עדין, התגנב לביתה
באמצע היום כדי להפתיעה ותפס את שתי הנשים מתנשקות בלהט, אך
השר הגיב כמו שכל גבר היה מגיב והוא רק עמד, הסתכל ונהנה מכל
רגע, אף לא לרגע קט אחד לא דמיין לעצמו שהנשיקה הזו שראה לא
היתה חד פעמית ולא נעשתה כדי לגרום לו להנאה.
אך בלילה אחר שבו אותו שר החליט שוב להתגנב לביתה של עדין, הוא
הבין את מה שלא היה צריך להבין, הוא קיבל מידע שהיה צריך להיות
מוסתר היטב, אך המראה הזה שראה, עדין ואלסדרה, שוכבות זו על זו
ערומות כביום הוולדן ומנשקות את גופה של זו וזו בלהט שבו רק
גבר יכול לנשק אישה או אישה יכולה לנשק גבר.
השר נמלט משם כמובן מיד, וכשהגיע לארמון המלך דיווח מיד על מה
שראה.
מצרים שהיתה לאותה עת מקום מתוקן, אסרה באופן מוחלט על יחסים
בין אותו מין והענישה על כך היתה קשה מאוד. וכן באותו הלילה,
פשטו עשרות חיילי המלך על ביתה של עדין כשפרסות סוסיהם רומסות
את שדה הקוצים ובידיהם פקודה חד משמעית וברורה של המלך, להביא
את עדין ואת אלסדרה למשפט בפניו.
 בבוקר שלמחרת, מעט אחרי הזריחה, נשמע הרעש האדיר של התופים
בכל ארמונו של המלך. עדין ואלסדרה נשפטו ונידונו להוצאה להורג
בכיכר העיר, גופותיהן נשרפו ואפרן נשפך למימי הנילוס ובכך נגמר
סיפור האהבה בין שתי נשים, האחת ענייה, השניה עשירה, שרק בגלל
שלא הצליח להשמר בסוד, גרם לתוצאות הרסניות למדי.
 יום אחד, שהיה לא מזמן האמת, נפגשו עדין ואלסדרה שוב.
הפעם, השנה היתה שונה, והמינים היו שונים. בגלגול הזה אלסדרה
היתה גבר ועדין כפי שהיתה נשארה אישה. גם הפעם מצאו את עצמם
השניים ביחסים אסורים, גם הפעם הסוד התגלה ושוב התוצאות היו
הרסניות. אלא שהפעם איש לא הוצא להורג, איש לא נשפט. הפעם
היחסים הללו נגמרו מעצמם מסיבות כאלה ואחרות.
 אז יהיו כאלה שיגידו שזה מקרי, שזה קורה, ובגלל שזה נגמר הם
לא יפגשו יותר לעולם.
אבל אני אומר לכם דבר אחר. אני חושב למען האמת שזו היא יד
הגורל, ואני חושב שהגורל הפגיש אותם שוב בגלגול הזה ואולי
יפגיש אותם שוב, בגלגול הזה או בגלגול הבא, זה יקרה שוב ושוב
עד שלא יהיה לזה סוף שהוא סוף מתוק יותר מהפעמים הקודמות.
ודבר נוסף אחד בטוח, ממקור בטוח, אלסדרה לעולם לא תשכח את
עדין.
אז כן, זה התחיל מזמן, וכן זה נגמר נכון לרגע זה היום.

For A.Z
נכתב ע"י: אלכסנדר גילנסון, בתאריך: 23.05.2006