הכל התחיל לפני ארבע שנים בטיול קיץ למטולה. התארחנו כל המשפחה
במלון ופתאום בארוחת הבוקר הסתובב לו חתול יפה בן כחודשיים עם
סרט . לאחר יום ולאחר ששתי ילדות נתנו לה לאכול משהו שאלנו את
בעל המלון של מי החתול והוא ענה שכנראה איבד את בעליו ואם אתם
רוצים לקחת אותו אין בעיה. תהליך האימוץ כלל ראשית נתינת שם:
אני בחרתי כשם לחתול זכר בשם "בילגי" על שמו של מפורסם אחר בשם
ביל גיאטס אבל אישתי קראה לו "טולה" כחתולה ממטולה - כי היא
הביולוגית במשפחה וזיהתה די מהר שמדובר בחתולה. הסרט שלה הוחלף
די מהר בורוד וכך עד היום מסתובבת לה טולה בביתנו.

לאחר שנה נולדו לה גורים שמתוכם שלושה היו אפורים עם דם כחול
ושערות ארוכות. חתולה אחת נתרמה , אחד נדרס ושני פשוט נעלם (או
נלקח...). "טולה" עוקרה ומאז הפסיקה להיות חתולה חביבה. מי
שמתקרב עליה זוכה ב"לפצה" במקרה הטוב או בשריטה במקרה הרע
והתאווה שלה לקפוץ למקומות גבוהים כמו למדף החרסינה הגבוה יוצר
בעיות קשות בהצלתם. אתם מכירים פסיכולוג לחתולים?...

בצער רב כתחליף אומץ חתול רחוב, גם הוא אפור אבל רזה עם שערות
קצרות, נראה כמו חתול רוסי לכאורה וקראנו לו "רוסיק" אבל די
מהר התברר שנתנו לו שם לשווא. לאחר שנה התברר בודאות שהוא לא
חתול רוסי ולא בטיח, סתם חתול אפור שמן שבוחר להסתובב עם חתול
אחר עם לשון עקומה בחוץ. גם עם חתול וגם חתול עקום - זה מה
שנקראה עקום פעמיים. לך תבין נפשו של חתול.

לפני כחצי שנה הופיע בפתח המרפסת חתול שחור, יחסית מטופח,
אפילו עם אוזן קטומה - מעוקר, ישב מנומס בישיבת דום והתבונן
פנימה. עשה רושם שבעליו עזבו אותו לאנחות ועברו לעיר אחרת או
ארץ אחרת. מדוע - תבינו מיד. לאחר מספר ימים שהופיע בחלון
המרפסת, שוב ושוב, החלטתי לתת לו אוכל ומאז לא עזב אותנו לרגע.
רק אנו מגיעים עם הרכב מי רץ לקראתנו החתול השחור. בהתחלה לא
היה לו שם, אבל כשנהפך, בעל כורחנו, לחלק מהמשפחה ניסנו לקרוא
לו המספר שמות שהתאימו להתנהגותו - למשל "אירנה" על שם גברת עם
קול מצפצף שנדלקה עלי כשהייתי צעיר וחתיך ונשוי טרי, אבל בסוף
השם "קרצי" נדבק לו .

רק אנו פותחים את הדלת מי נכנס במהירות - "קרצי". אנחנו מנסים
לסלקו והוא חוזר. נראה ש"קרצי" הוטבע על ידי בני האדם וכך
כשחתולה אחרת מנסה להתחיל אייתו, הוא לא מבין מה היא רוצה
מחייו ובמקום זה הולך להתחכך בנו. התנהגות זאת לא שמר רק לנו
אלא לכל מבקר אצלנו. ואני חייב לציין שהיו כמה חברים שלא אהבו
חיבה פתאומית זו. מסתם להיכנס לבית, למד מהר מ"רוסיק" לשבת
בכורסת הכבוד של הטלוויזיה ולצפות ולנמנם מולה כמונו, וכך נושל
"רוסיק" מהכורסא. לפעמים מרוב געגועים לחיבה היה בוחר קורבן -
בדרך כלל אותי או את אחד הילדים, וקופץ עליו. הקורבן האומלל
הצופה בעניין בסרט מתח בטלוויזיה מנסה להוריד אותו די במיאוס
כדי לצפות בסרט ו"קרצי" חוזר מול פניו....וחוזר חלילה

בינתיים נפוצה השמועה שפתחנו בית תמחויי לחתולים . כנראה קרצי
סיפר זאת לחבריו וכך יום אחד מופיע חתול גינג'י, ולאחר יום גם
חתול לבן מעורב. וגם חתול עקום לשון הצטרף לחגיגה. כולם
ממתינים במרפסת של הבית ומחקים רק להזמנות ללכת בשקט ומהירות
מהמרפסת אל המטבח שם ממתינה, לא בדיוק להם, ארוחת פאר. זה כבר
התחיל לעצבן אותנו ומאז קרצי וחבורתו חתולי הרחוב מועפים מיד
החוצה ורק ל"טולה" ול"רוסיק" אנחנו זוכרים חסד נעורים....