רועי ברנר / לוקח ולא שואל |
ואיתם את הגאווה של מנצח, אך אין הם עודם בחיים.
אלוהים, את הבנים שלנו הוא לוקח, את אותם ילדים.
והכאב שאף פעם אינו שוכח, בצער השכולים.
והם כולם בחורים,
אבל כולם מצערים.
באמהות אינם מתחשבים,
סבל שמיים סובלים.
אלוהים שאייתנו, גם הוא ברח, והנערים ישנים הם כמתוקים.
אלוהים שהולכנו, הדרך טעית, ובדרך הם נופלים.
אלוהים, מדוע זה עשית, והפכתם ללוחמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|