[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עצי התפוח היו במלוא פריחתם. עלי שלכת צהובים וכתומים רקדו עם
עצמם במעגלים צבעוניים מהממים על הדשא הירוק כל כך.
המוני אדונים עשירים וגברות אמידות היו נוכחים בנשף השנתי
שערכה גברת בארטון, האישה העשירה ביותר בעיר.
הכיבוד היה טעים, האווירה הייתה נעימה והכל יכל להיות מושלם
אלמלא מזג האוויר הנוראי כל כך.
'מצאה לה זמן לעשות נשף...' חשבה בזעף גברת ריצ'רדסון, שהידקה
כל כמה דקות את כובעה הכסוף לשיערה מחשש שיעוף ברוח הסוררת.
'תה?' קדה המשרתת כלפי הגברת, שהינהנה בנימוס ולקחה כוס תה
מהבילה. היא התיישבה על כסא פלסטיק צר שבקושי הכיל ממידותיה.
גברת ריצ'רדסון הייתה רגילה לעושר ולפאר כל ימי חייה. מרגע
שנולדה קיבלה שמרטפית צמודה שלא עזבה אותה עד גיל 10. ממנה
קיבלה את החינוך, את איכות החיים ואת הגינונים הראויים לבת
עשירים מפונקת שכמוה. היא היתה לבושה במיטב השמלות שתופרי העיר
תפרו לה, למדה בבתי הספר הפרטיים והיקרים ביותר ולא הורשתה
להתחבר עם ילדי העניים שגרו בבתים מוזנחים בעיירה הסמוכה
שהייתה קרובה כל כך לביתה שלה.
גשם החל לרדת.
טיפות קטנות זלגו מגושים גדולים אפורים בשמיים, והכל התרטב עד
מהרה. החלל התמלא בצווחות נרגשות של נשים שרצו במהירות לתוך
האחוזה הענקית, משתדלות לא להחליק בחול שעד מהרה נהפך לבוץ
דביק וחלק.
הגברים מיהרו לעזור לנשים ולהראות כמה שהם ג'נטלמנים בכך
שהתנדבו לעזור למשרתים לסחוב את שולחנות הכיבוד פנימה, למרות
ששילמו בכך על מחיר חליפותיהם היקרות.
בפנים הבית היה מוסק וחם ונעים, והאורחים יכלו להתענג על
כוסיות יין משובחות ולהביט בסערה המתחוללת בחוץ. כעבור חצי שעה
הגשם פסק, אך האנשים נשארו לשבת בפנים, בחמימות הטובה.
גברת ריצ'רדסון  הביטה בטומי, המשרת הבכיר של אחוזת בארטון.
טומי היה גבר בשנות השלושים לחייו, מבוגר אך במעט מגברת
ריצ'רדסון. הוא היה גבוה ושחור, יפה תואר, וכל העיר ידעה שגם
בנות העשירים הטובות ביותר מאוהבות בו מעל לראש ולכן אף נידו
את משפחתו לתקופה מסויימת אך במהרה חזרו להכיר בהם, מכיוון
שנזקקו לשירותיהם כפועלים.
טומי היה בנאדם חרוץ מאוד ועד מהרה קיבל לו מקום של כבוד בין
המשרתים באחוזה, אך בני משפחת בארטון סירבו להכיר ביכולות שלו
והתנהגו אליו בצורה מחפירה אף יותר משאר המשרתים.
טומי עבד במהירות והחזיר כוסות יין ריקות למטבח.
גברת ריצ'רדסון הוסיפה להביט בו. היא כמהה אליו. הייתה מאוהבת
בו עוד מילדותה, כאשר היה נער צעיר בתיכון העירוני ובעל ציונים
מעולים שכל העיר דיברה עליהם.
היא עקבה אחריו מרחוק כמובן, ואף ניסתה לקבל אותו לעבודה
באחוזה הקטנה שלה - אך ללא הועיל. הבארטונים היו מוכנים לשלם
הרבה יותר עבורו.
גברת ריצ'רדסון ידעה שהוא לעולם לא יהיה שלה. היא לא תניח
לעצמה, החברה לא תניח לה, הוא לא יניח לשניהם. הוא הביט בה
בחטף וחייך חיוך חם כאשר לקח ממנה את כוס היין הריקה שהותירה.
היא אהבה אותו בכל נימי נפשה, וחיכתה לרגע המתאים שלעולם לא
יגיע.
גשם החל לרדת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הפיצוחים עלי








בן לאדן


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/11/01 11:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל האפמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה