ועוד יום עובר,
ואתה לא מוותר,
לוקח את ידיה,
וממשיך לחבק,
עכשיו אתה רגוע,
כמוצא את עצמך,
ברגע של אבדון.

אתה עומד ליפול,
שוב היכו אותך עד זוב דם,
הדם ניגר על פניך,
ניגר מתוך עיניך,
דם הדמעות המלוחות.

ועכשיו אתה שובר את עצמך,
את שובר אותה,
לא נותן רגע של מנוחה,
לא יושב וחושב.

אז אתה הולך,
לא יודע מה לחפש,
לא יודע לאן לפנות,
ואתה רואה אותה.

ודם הדמעות פורץ מבין עיניך,
אינך יודע מה לעשות,
אתה מביט בה ושואל,
'למה דם? למה דמעות?'

והיא מביטה,
מחייכת לעצמה,
אומרת היא לך, אל תבכה
ונעלמת מאחורי גבך,
אתה מביט על הריצפה,
רואה את דמך שפוך מחימה,
רואה דמעה שעדיין לא נפלה,
דמעה שאוחזת בך בחוזקה
ואתה לא נותן לה ליפול
ומוחה אותה מעבר למבט,
וזמנך תם, ואתה אינך מוכן,
אז עכשיו תביט לשם,
תביט וחכה לה,
היא עוד תחזור ולא תעזוב לעולם.