[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל צבעוני
/
אמא אומרת

4.8.06
אמא אומרת שאין לי מה לדאוג מהקטיושות, עלינו זה לא ייפול.
כשאני שואלת אותה איך היא יודעת, היא אומרת שאם לא נפל עד
עכשיו כבר לא ייפול וממשיכה לשטוף את הכלים אבל אומרת לי
להישאר בחדר האמבטיה, עוד לא עברו 15 דקות. אני לא מבינה למה
אמא יוצאת אחרי דקה ואני אחרי 15. בהתחלה היא הייתה נשארת אתי
באמבטיה. אז שתינו עוד היינו מפחדות, ואח"כ זה נהיה מצחיק, כי
היינו יושבות בתוך האמבטיה ושמות את הרגליים אחת על הבטן של
השנייה. אמא אמרה שאפשר כבר לעשות אמבטיה ושחבל שלא שמנו
ג'קוזי כמו שהיא רצתה, אז בכלל לא היינו צריכות לצאת, היינו
יושבות כל היום בג'קוזי. אבל אבא חשב שלא נשתמש בזה, כמו שהוא
חשב שלא נשתמש בנדנדה. "כל דבר הוא חושב שלא צריך. אלוהים יודע
למה הקשבתי לו."
אחר כך היא התחילה להתלונן ולהגיד שהמלחמה הזאת מבזבזת לה את
הזמן וכמה זמן היא עוד תוכל לשבת ככה בלי לעשות כלום ויש לה
עבודה מעל לראש וגם אני, הגיע הזמן שאני אחזור לראות חברים שלי
ולא יזיק שאני אלך לישון קצת אצל אבא שאצלו נפלו קטיושות רק
שלוש פעמים ורק בהתחלה.
אבל אני לא רוצה לעבור לטבעון. לא שאני לא אוהבת להיות אצל
אבא, אבל אני מעדיפה להיות עם אמא, גם כשאין לה זמן. פה בבית
יש לי הרבה מה לעשות וגם יש לי את רווית, למרות שאתמול הם נסעו
כל המשפחה למשפחה מארחת בהרצליה אחרי שענו על מודעה בהומלס
ואמא של רווית אמרה שהם מאד נחמדים ושיש לה גם בת בגילנו. אחרי
זה אמא אמרה שעכשיו כבר ממש כדאי שאעבור לאבא, אבל אני יודעת
שאם אני לא אהיה אז אמא בכלל לא תיכנס לאמבטיה ותמשיך לשבת מול
המחשב גם אם יהיו קטיושות ממש קרובות, כמו שהיו לפני יומיים,
ששמענו כאילו הבית שלנו התפוצץ, אבל הוא לא. הוא רק רעד והפסל
של המלאכית על הבועה התנפץ. אמא חיבקה אותי חזק בתוך האמבטיה
ואמרה שהם נוולות החיזבאללה, ושהיא מקווה שבמלחמה הזאת יחסלו
אותם אחת ולתמיד, לא כמו שעושים תמיד, מתקפלים.
עכשיו אמא כבר לא יושבת אתי ואני יושבת וכותבת באמבטיה, הבאתי
לעצמי דף ועט כי נהיה לי משעמם וגם כי מיכל אמרה שכדאי לי
לכתוב, זה משחרר חרדות ואמרתי לה שאני בכלל לא בחרדות אבל
שלכתוב לא אכפת לי, רק שאני לא יודעת על מה. מיכל אמרה לי
לכתוב על מה שקורה. אבל עכשיו לא קורה כלום.
אני אוהבת שנהיה שמונה ואז אמא ואני יושבות ורואות חדשות. קודם
בערוץ שתיים ואחר כך בערוץ אחד. אמא מניחה לנו על השולחן ירקות
חתוכים וחומוס ומטבוחה וסלק ולחם חתוך למשולשים ואחר כך מביאה
לעצמה כוס קפה ולי פטל ואנחנו יושבות ואוכלות ומסתכלות על
החדשות ואני לפעמים במקום זה מסתכלת על הבעות הפנים של אמא,
שזזות גם עם האוכל וגם כל פעם כשמראים משפחות של כאלה שמתו
והיא אומרת: "זה פשוט מכה, זה נבלות זה לא בני אדם" וכשהיא
אומרת את זה היא נהיית רצינית רצינית אבל כשהיא רואה אותי
מסתכלת עליה היא מחייכת ואני מבינה שאולי בעצם זה לא כל כך
רציני, כי אחרת היא לא הייתה מחייכת כל כך בקלות. כל פעם
כשמישהו מתחיל לבכות היא מעבירה ערוץ ואומרת שהיא לא יכולה
לראות את זה, זה פשוט נורא, אבל שמה ערוץ אחר שגם שם מראים את
אותו הדבר. אמא אומרת שמזל שהם לא יורים טילים בלילה, "לפחות
חדשות נותנים לראות כמו בני אדם."
מתישהו קצת לפני תשע אמא פתאום מכבה את הטלוויזיה ואומרת
שמספיק, "כמה אפשר לראות את הדברים האלה" ואני לא מבינה למי
היא אומרת את זה, זאת היא שהדליקה את הטלוויזיה. ואז אני מפנה
מהשולחן והיא שוטפת את הכלים והולכת למחשב שלה ואומרת שכדאי
שכאלך לישון.
אני שואלת את אמא אם כבר אפשר לצאת והיא אומרת שמה רע לי שם,
הלוואי ולה הייתה הפריבילגיה ככה לשבת ולרבוץ ולא לעשות כלום.
היא מציצה ושואלת: "מה את כותבת שם?" ואני אומרת לה שזה מה
שמיכל אמרה לי והיא אומרת "אה, כן." ואני כותבת את מה שהיא
אומרת. אני אוהבת את המילים שיוצאות לאמא מהפה.
אני חושבת שאם אכתוב 15 דקות כל פעם כשתהיה אזעקה אז עד שזה
ייגמר יהיה לי ספר משלי וזה יהיה כמו יומנה של אנה פרנק רק
שאותי לא יתפסו בסוף, אותי גם לא מחפשים וגם אין לי מחבוא
ועכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה שאני לא רוצה לכתוב כלום
וגם לוקחת בחזרה את כל מה שאמרתי. הכול בש.ק.ר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברוך שובך
ציפורה נחמדת
מארצות הקור. את
מקומך במיטה כבר
תפסו שתי פרגיות
צעירות.




(ביאליק, הנוסח
הלא מצונזר)


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/07 4:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל צבעוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה